החורף לא נגיש לנכים: מיומנה של נכה שנולדה באוגוסט

התפרסם בהארץ ב-20.12.2013

הרכב שלי הוא האמצעי. לפניי ואחריי שני רכבי נכים, וקצת יותר קדימה עוד אחת. צריך לחצות שני כבישים ללא רמזור כדי להגיע לרכב (צילום: עינת קדם, 14.12.2013)

 אני בכניסה לבניין בדירה השכורה בדרך בן גוריון רמת גן. הרכב האפור בצד השני של הכביש - שלי (צילום: עינת קדם, 30.11.15, מתוך מטרייה משלך)

צילום שלי מאותו יום (צילום: עינת קדם)

הפוסט מופיע בספרי "אל תשכחי את השער". הספר בתהליכי הפקה.

****************************
נושאים אישיים, הנכות ועוד
נגישות, שירות נגיש, יחס נגיש
משרד השיכון, דירת נ"ר

1. רויטל לן כהן:

20 בדצמבר, 2013, בשעה 02:13
את מדהימה.


2. קובי כהן:
20 בדצמבר, 2013, בשעה 09:05
מי שלא שם במצב הזה – לא מבין, ולא רוצה להבין.
חקיקה מתנכלת, תקנות מבזות, משרדים מעמיסי ביורוקרטיה, כללים והנחיות מעוותים ומערכת תמיכה וקביעה המלאה באנשים חסרי לב ובינה.
את החוויה – זו שהנכים עוברים יום יום בשאת נפש ובכוחות נפש אין סופיים, תיארת בצורה מושלמת. תחושת חוסר האונים נוכח המצב שיצרו עבורך, זו שאין לך שליטה עליה – היא הקשה מכל.
אני לא מאחל לאף אחד.
קובי


3. דני:
20 בדצמבר, 2013, בשעה 10:08
כוסססאמק.


4. שמיל בכר:
20 בדצמבר, 2013, בשעה 14:25
את מקסימה ומדהימה בריאות ואושר חיבוקי ענקקקקקק


5. יפעת:
20 בדצמבר, 2013, בשעה 17:26
כל מה שאכתוב לא יתאר את כאב הלב שאני חשה אחרי שקראתי את הפוסט.
זו לא מדינה מתוקנת, לא מדינת רווחה, ואנחנו כנראה לא חברה חמה וסולידרית כמו שחשבנו. נכון שיש טיפות של חמלה וטוב בכל הכאוס הזה, ואנשים טובים באמת באמצע הדרך, אבל הם כל כך מעטים וחלשים מול רבים אחרים, בעיקר קובעי המדיניות, הפקידים במשרדי הממשלה, במשרד השיכון, בביטוח הלאומי וכו'. פקידים מנוכרים, קרים, קהי חושים שכבר מזמן עברו את השנים הטובות שלהם בתפקיד, נשארים בגלל הקביעות ובטוחים שכל הנכים שקרנים, גוזמאים, רמאים ומבקשי רחמים.
ועינתי, זהירות עם הכוסמת. למי שלא מרגיש את הגפיים, זה יכול לגרום לכוויות חמורות כי לא מרגישים את החום והכאב בעור. זה קרה לבעלי (המשותק ברגלים) וזה מסוכן מאוד.


6. נלי:
20 בדצמבר, 2013, בשעה 18:06
עינת, אני כל כך מזדהה איתך, אבל אין ספק שהומור כמו שלך שווה יותר מכל קצבת נכות.


7. אמיתי סנדי:
21 בדצמבר, 2013, בשעה 03:30
שיתפתי בפייסבוק את תמונתו של גיא הרמתי, פקיד האוצר שייצג את עמדת המשרד ואמר שהוא מתנגד להעלאת הקצבאות לנכים. שאלו אותי בתגובות למה צריך להעלות את הקצבאות. עניתי בקישור לפוסט הזה.


8. זמירה הכט:
21 בדצמבר, 2013, בשעה 12:33
עם ממשלה אטומה ויהירה, נוסח ביבי, לא ניתן לקדם את הדברים הנכונים והמוצדקים, כמו תמיכה גדולה יותר ונדיבה יותר בנכים. הכותבת היא גיבורה שמבהירה את סיבלותיה וגם עושה זאת בהומור מסויים. הלוואי שיקומו הפוליטיקאים שאיכפת להם ויילחמו למען הנכים.


9. ריטה:
21 בדצמבר, 2013, בשעה 21:44
ענת, שאפו. את כישרונית ברמות. אהבתי את צורת ההתבטאות שלך, אשר מציג עובדות קשות בשילוב הומור עצמי נהדר.
ולעצם העניין, תיארת בצורה נפלאה ומדוייקת להפליא את אשר אני עצמי וכנראה עוד רבות כמונו עוברות. אנא, שתפי אותנו בעוד מפרי כישרונך זה. יישר כוח.

10. אחוה קלמפנר:
25 בדצמבר, 2013, בשעה 11:35
את ממש גיבורה. אני באופן זמני "נכה", כי החלקתי על הקרח בי-ם, ושברתי את הרגל…
ההתניידות ממש מאתגרת ואני כה שמחה שזה זמני!
אני מורידה את הכובע בפני כל אלה שאצלם זה לתמיד!