למדוד חזייה במסדרון

פורסם בהארץ ב-20.9.2014 

קופסאות קרטון במסדרון צר המוביל לתאי ההלבשה במשביר, קניון איילון (צילום: עינת קדם, 2014)

תא הלבשה נגיש לנכים בקניון עזריאלי, קומה ראשונה, חנות "21 פור אבר". צולם והועלה לפייסבוק ב-6.4.15 על ידי דרורה נוימן ז"ל. 

ו... החזייה האדומה (צילום: עינת קדם)

אני בספטמבר 2014 בכניסה מחוץ לדירה השכורה בדרך בן גוריון רמת גן. מתחת רואים את הכתפיות של החזייה האדומה (צילום: עינת קדם)

הפוסט מופיע בספרי "להניח את הרגליים על הרגליות". הספר בתהליכי הפקה.

*****************************
נגישות, שירות נגיש, יחס נגיש

1. נדב:
20 בספטמבר, 2014, בשעה 19:16
עינת, מדובר בטקסט מרגש, מזעזע, ומחולל לא מעט רגשות אשם, על כך שאנחנו כחברה חוזרים וזורקים כסף היכן שלא צריך ומקמצים היכן שבאמת צריך.


2. נכה לוחם:
20 בספטמבר, 2014, בשעה 23:17
זה כל כך יפה .כל כך נוגע ללב.כל כך מזכיר לי שאני באותה צרה בדיוק כשאני צריך מכנסיים.אבל למה לכל הרוחות זה צריך להיות מפורסם דווקא ב:"ארץ"???


3. נחמיה:
21 בספטמבר, 2014, בשעה 12:37
נכה לוחם עד לכאן מגיעה השנאה שלך ? אתה נכה במקום אחר.


4. motior:
21 בספטמבר, 2014, בשעה 14:02
עצוב מאוד.. לפחות הסוף אופטימי
שנה טובה!


5. נוגיתה:
21 בספטמבר, 2014, בשעה 20:40
עצוב מאד לקרוא.
עינת, אני מזמינה אותך בחום להתרשם מהאתר שלי. אני יבואנית חזיות במידות גדולות ומציעה שירות התאמה אישית עד הבית (יותר נגיש מזה? ). ויש לי הרגשה שתתפלאי מהמחירים… חפשי את נוגיתה בפייסבוק.


6. החרם השקט:
21 בספטמבר, 2014, בשעה 22:00
עינת, הגיע הזמן ללמוד שחזיות לא קונים בארץ.
המחירים יקרים מדי, וכמו שראית, התנאים ממש לא לעניין.
באמת שאין שום הצדקה למחירים האלה.
חבל על הכסף.
יש מספיק אתרים מעולים בחו"ל, ואפילו עם דמי המשלוח שחלקם דורשים, זה יוצא הרבה יותר זול.


7. אסף עינב:
21 בספטמבר, 2014, בשעה 22:34
לנכה הלוחם: מה הבעיה שלך עם הארץ? למה הפוסט של עינת לא צריך להתפרסם כאן? לך תקרא פוסטים חברתיים בישראל היום.


8. איילת:
22 בספטמבר, 2014, בשעה 00:27
מאחלת לך כל כל הרבה בהצלחה, ומקווה שהגבר החמוד קורא את הטקסט הזה (גם אם הוא בהארץ, נכה לוחם!) ויודע איך מילה טובה שלו יכולה להעלות מצב רוח לבנאדם שקשה לו. ועוד יותר, מקווה שהטקסט הזה יחלחל לכל ציבור המוכרים ובעלי החנויות, כדי שינגישו את החנויות שלהם לנכים!


9. שירה:
22 בספטמבר, 2014, בשעה 03:26
עינת יקרה, קשה לקרוא את הדברים. וטוב לדעת (ואף מפליא) שחוש ההומור והנחישות שלך כה איתנים. בעקבות הפוסטים שלך התחלתי לראות את הסביבה שלי בעיניים קצת אחרות. שמה לב למדרגות בכניסה למקום העבודה שלי (מה, כולם שם מצליחים לעלות במדרגות? אין אצלנו אף אדם מוגבל בהליכתו?), למרפאה, לחנויות מסוימות. אני מקווה שגם במקומות שבהם יושבים המשפיעים קוראים את הבלוג שלך. שנה טובה.


10. נורית:
22 בספטמבר, 2014, בשעה 08:42
אני קוראת נאמנה של הבלוג שלך. כתיבתך נוגעת ללב דווקא בענייניות שבה, ובהומור העצמי הדק. האופן בו את חושפת את קשייך כנכה הוא לא רק מעודן ספרותית, אלא גם ממלא שליחות חשובה של פיתוח רגישות לנגישות בקרב הציבור ועל כך אני מודה לך מאד.


11. רקאני:
22 בספטמבר, 2014, בשעה 13:14
לחסות חלק קטן = לכסות חלק קטן


12. עינת קדם:
22 בספטמבר, 2014, בשעה 14:10
תודה רבה על התיקון


13. ארנת טורין:
22 בספטמבר, 2014, בשעה 19:26
חייכת אותי בסוף, שנה טובה עינת, הרבה בריאות וכוח לך וליקיריך


14. ג.:
22 בספטמבר, 2014, בשעה 19:43
קראתי ונחמץ לי הלב.
לא יודעת איך הבת שלי (בכסא גלגלים ממונע ועם מחלה דומה לשלך) תמדוד את החזיה הראשונה שלה.
נערה צעירה (שויתרה על הרבה אינטימיות) תתקשה מאוד לשים קצוץ ולהחשף במסדרון. עצוב לי בשבילך וגם בשבילה.


15. סימה:
22 בספטמבר, 2014, בשעה 21:46
ענת
מוצאת את הנושאים עליהם את כותבת חשובים
אצלי גם מעורר כעס. זכותך ללקבל את התנאים שתוכלי לתפקד בקלות עם המגבלות.
איפה האנשים שתפקידם לעשות שינוי ולהק על נכים בלי לפרוט על רחמים!
כנכה אני מודעת שלחזור ארצה במצבי יהיה לי קשה לתפקד.
מברכת אותך על הכוח לכתוב על הנושאים הכואבים ומתבלת בהומור בריא.
סימה


16. עופר D:
22 בספטמבר, 2014, בשעה 22:29
מתסכל ונוגע ללב.
וגם מכעיס – כמה קשה לספק את הארגזים המעצבנים האלה? מאמץ קטן של ההנהלה היה פותר את זה.
חיבוק ממני, יקרה
תתחדשי לך בכיף לשנה החדשה
{}


17. עורב אפור:
22 בספטמבר, 2014, בשעה 22:40
שאלה מצד אחד היא-האם יש לחייב כל חנות בגדים בנגישות לחדר מדידה.יש חנויות קטנות מימדים שכל רוחבן הוא כשני מטרים.בניכוי המדפים והסטנדים-נותר מעט מאד מקום לחדר מדידה שכזה.וישנם גם בתי עסק זעירים כגון דוכני פלאפל,המצליחים בקושי להחזיק חדר שירותים נורמלי,שלא לדבר על חדר עם נגישות לנכים.ואולי נותיר לטוב ליבם ורצונם הטוב של בעלי עסקים להחליט על מתן נגישות מתאימה.ומי שירצה לקנות בבית עסק עם נגישות-שיקנה ומי שלא-לא.מה שנקרא כוחות השוק.
מצד שני האם כדאי להותיר לטוב ליבו ורצונו הטוב של בעל עסק החלטה על מתן נגישות מהסוג הנ"ל,או לעגן זאת באמצעות חוק גורף שיחייב את כולם במתן נגישות ?
הלב נחמץ למראה מקום ציבורי החסום לחלק מהאוכלוסיה על לא עוול בכפה.ואני נוטה לאפשרות השנייה של חיוב כוללני,גם אם יהיה כרוך לעתים בעלויות ובשינויי מבנה ותכנון ניכרים.
ו-כן,החזיות בישראל יקרות מאד,אני יודע מהיכרות לא אישית דווקא.


18. סימה:
24 בספטמבר, 2014, בשעה 00:44
לעורב אפור
יש דבר שקוראים לו חוקים. והמטרה לקבוע, איך בעל החנות או כל סוחר משרת את הלקוח שהזרים לכיסו כמה שקלים
זה המעט הנידרש לקבל רשיון לפתיחת עסק וכל המתעלם יזכה לדוח עובר על החוק



19. פאולה:
27 בספטמבר, 2014, בשעה 12:37
כהרגלך, חץ ישר ללב, האטום הרבה פעמים, אבל פוגעת בדיוק. שנה טובה שתהיה לך.