נקשרת לרחובות, נקשרת לקירות

פורסם בהארץ ב-21.3.2016

(צילום: עינת קדם)

(צילום: עינת קדם)

(צילום: עינת קדם)

(צילום: עינת קדם)

(צילום: עינת קדם)

הפוסט מופיע בספרי "הוועדה דנה בבקשתךְ לתת לה בונבוניירה, והחליטה". הספר בתהליכי הפקה.

*************************

משרד השיכון, דירת נ"ר
נושאים אישיים, הנכות ועוד

1 קרן
15:39 21.03.2016
הבלוג שלך נפלא - תודה :)


2 קוראת קבועה
08:32 22.03.2016
בהצלחה במעבר,הכל לטובה ורק ילך וישתפר עבורך מעתה והילך


4 בהצלחה! 

14:25 24.03.2016
כשאת כותבת על חייך, אלה הפוסטים הטובים ביותר. מעוררת השראה והזדהות!


5 אנדרי 

15:47 25.03.2016
לעינת
את יודעת.... למרות הכל, למרות סטרסס של החיים, אני מעמין, שהעתיד הוא ליפניך, ושיהיה לטובתך... אל תשכחי.... אמת בחיינו הוא בהווה ובעבר... בנינו אותו למיטב ידיעתנו...מה שעדיין בידיינו הוא העתיד, כי הוא עדיין בידינו, אנחנו בונים אותו.. בגלל זה אני מעמין, שתבני את עתידך..... לא יהיה קל, אבל כח , שבאופי שלך, יעזור לך בכך. אופטימיזם הוא מחלה קשה, אבל בכל זאת עוזר....


אחת מהקוראים 

20:29 25.03.2016
"טוב שכן קרוב מאח רחוק". אנדרי, אתה חבר נהדר! מקנאה בעינת שיש לה שכן כמוך.


6 איתן 

23:44 25.03.2016
קודם כל, מזל טוב, זה באמת צעד לבטחון ויציבות בחיים. אני כל כך מזדהה
איתך על הפחדים למעבר אל הלא ידוע כמי שעשה זאת גם כן אבל בצורה הרבה פחות אמיצה ממך. אני שנים גרתי אצל הוריי עם פחד לצאת ולחפש דירה בשכירות בלי כסף מספיק רק עם הקצבה המגוחכת ההיא וטרואמה של אנשים שלא רוצים עיוור כשותף. רק לפני שלוש שנים נוצרה לי ההזדמנות לצאת ולקנות דירה, זו שאני גר בה היום אז הבטחון שזה שלך ושאף אחד לא יכול לגרש אותך או להכתיב לך תנאים זה כיף אדיר וכן גם אני נקשר לדברים ישנים. בין אם זו מוסיקה ובין עם חיבור לתחביב הישן שלי שאותו כבר איני יכול לממש. בלי שום קשר, את אמנית בנשמהויוצרת גדולה בעזרת המילים שאת כותבת.אני מאד אוהב את הכתיבה שלך ומוקסם ממך באופן אישי כאדם וכאשה.


7 טסה 

16:22 26.03.2016
ברכות
בהצלחה. הבלוג שלך נפלא!!