הרינו להודיעכם כי ועדה עליונה דנה בבקשתך לתת לה בונבוניירה

התפרסם בהארץ ב-13.4.2014

 

הפוסט "הרינו להודיעכם כי ועדה עליונה דנה בבקשתך לתת לה בונבוניירה" מופיע בספרי "הוועדה דנה בבקשתךְ לתת לה בונבוניירה, והחליטה". הספר בתהליכי הפקה.

*************************

משרד השיכון, דירת נ"ר

1 . שירלי: 

15 באפריל, 2014, בשעה 22:15
עינת יקרה, איזה בשורות טובות! אני קוראת קבועה של הבלוג, קראתי את כולו, ומידי פעם נכנסת לראות מה חדש איתך.. האם זו אותה דירה עם הסיפור של השכנה והפלטפורמה?
בכל מקרה, ברכות! וחג שמח וחופשי


2 . יפעת: 

15 באפריל, 2014, בשעה 23:11
עינתי, אני שמחה לקרוא את הבשורות, למרות שלפי נימת הדברים שכתבת, את עדיין לא ממהרת לשמוח ולהירגע, את זהירה ומהוססת. אני מבינה מאוד לליבך, ורק מקווה בשבילך שבעוד חודשים ספורים (לפני תום החוזה בשכירות!!) תוכלי באמת לשמוח ולהירגע, להודות ולנוח ולדעת שעכשיו את בטוחה ולא צריכה לחפש ולהילחם יותר. יש לך מספיק מלחמות אחרות שהן, בניגוד לאלו מול הרשויות ובעלי הבתים, בלתי נמנעות לצערי.
מאחלת לך הצלחה רבה והרבה בטחון ונחת. הגיע הזמן.

3 . יפעת: 

15 באפריל, 2014, בשעה 23:17
ואגב, ילד:
ילד יהיה מאושר גם בלי חדר משלו, בלי הרבה חפצים ובלי אמא שרצה אחריו. אם את רוצה ילד, אל תחשבי פעמיים. האהבה שלך והנתינה שלך במסגרת מגבלותייך, זה הכי חשוב. אני יודעת, גם לי יש ילד, ובעלי חשש מאוד לפני שנולד, כי פחד שלא יוכל לגדל אותו ולתת לו כל מה שאבא בריא יכול לתת. ותאמיני לי, שאהבה של הורה כזה, ונתינה, גדולה ומשמעותית לאין שיעור, והילד שלי מאושר. אני לא הייתי מתלבטת במקומך.


4 . עדי: 

15 באפריל, 2014, בשעה 23:48
סוף סוף בשורות טובות. שיהיה לך חג שמח!!!

5 . עינת קדם: 

16 באפריל, 2014, בשעה 02:09

כן שירלי, אותה דירה.
חג שמח ותודה על הברכות.


6 . אבשלום אליצור: 

16 באפריל, 2014, בשעה 16:05
גם אני קורא פה מדי פעם, אבל לבושתי גם מתחמק לפעמים מהקריאה כי לא תמיד יש לי כוח לקרוא ולהתאפק לא ללכת ולהפוך שולחן על איזה פקיד נבלה. מאוד שמח על ההתקדמות בחייך. וכן, כדברי חברתך, גם במצבך להיות אימא זה לא בשמים. חג שמח.


7 . שיק: 

20 באפריל, 2014, בשעה 18:57
עינת, אחד הדברים הטובים בשוטטות היא העובדה שמידי פעם מגיעים למחוזות איכות.
תודה!
חג שמח.