יום חמישי, 17 בינואר 2013

מדינה עם נשמה? איפה היא?

התפרסם בהארץ ב-17.1.2013

(צילום: עינת קדם)


(צילום: עינת קדם)


לובשת שמלה קצרה כחולה עם פרחים לבנים בחלקה התחתון, גרביונים שחורים, נעליים לבנות. שוכבת על הצד על הדשא, הראש נשען על יד שמאל, יד ימין מונחת על הגוף
צולם בקיבוץ שבו גרתי (צילום: בתיה רמות, חצור)


אני בסופרמרקט בחורף. לובשת ג'ינס, סוודר אדום, צעיף צבעוני ושל צמר שחור, שיער ארוך חלק, על ראשי כובע צמר כתום. על רגליי גרבי צמר עבות בצבע סגול. הן גזורות כך שהאצבעות וחצי מכפות הרגליים חשופות, כדי שלא אחליק במעברים. הרגליים נפוחות מהקור (בצילום לא רואים שהן כחולות). צולם ב-6.1.2012 בסופר מגה ברח' עודד בת"א ע"י עירית גובי (Irith Gubi)

צולם ב-6.1.2012 בסופר מגה ברח' עודד בת"א ע"י עירית גובי  (Irith Gubi)


שלט שנשאתי בהפגנה ליד עזריאלי ב-16 וב-17 באוגוסט 2012 מול הבניין של משרד השיכון: "משרד השיכון מעניש אותי" (צילום: עינת קדם)
שלט שנשאתי בהפגנה אישית ליד עזריאלי ב-16 וב-17 באוגוסט 2012 מול הבניין של משרד השיכון: "משרד השיכון מעניש אותי" (צילום: עינת קדם)

"אני רוצה להתקלח", כתבתי בשלט אחר שתליתי על עמוד מול משרד השיכון, ובצד שמאל כתבתי בדף A4 למה הכוונה. כשגרים בשכירות ללא סיוע מוגדל ממשרד השיכון, אי אפשר להעסיק עובדת סיעודית ולהשלים את קצבת השירותים המיוחדים מהביטוח הלאומי. שכר הדירה ששילמתי באותן שנים היה 5,250 שקלים ונאלצתי להסכים כיוון שנדרשתי לפנות את הדירה השכורה הקודמת, ובדירה הנוכחית הסכימו שאנגיש את הדירה מכספי (בעלות 50,000 שקלים). לא ידעתי ששנתיים אחרי שאושרה לי זכאות אבחן שוב ותישלל זכאותי. (צילום: עינת קדם)

"אני רוצה להתקלח", כתבתי בשלט אחר שתליתי על עמוד מול משרד השיכון, (צילום: עינת קדם)




הפוסט מופיע בספרי "הוועדה דנה בבקשתךְ לתת לה בונבוניירה, והחליטה". הספר בתהליכי הפקה.

צילום כריכת הספר "הוועדה דנה בבקשתךְ לתת לה בונבוניירה, והחליטה". מרפסת קטנה פתוחה בקומת קרקע המשקיפה לחצר. במרפסת כיסא עץ קטן מאוד. מולו כיסא לבן מפלסטיק ועליו ישן חתול. במסגרת בטון מוגבהת מעט מהרצפה מונחים עציצים גדולים עם צמחים. ברקע שמיים עם עננים לבנים, ועליהם שם הספר ושם המחברת, עינת קדם.



1. אברהם יוסף סְלוֹמַה:
17 בינואר, 2013, בשעה 19:41
בחיים שלי ועברתי הרבה גילגולים, לא נתקלתי באטימות, התעלמות וגבהות הלב כפי שמאופיינת
התנהגותו של אריאל אטיאס שר הבינוי והשיכון.
ההבבדל ביני לבינו הוא שאני יודע ומכיר בנכותי ומר אריאל אטיאס עדיין אינו מכיר במוגבלותו ובמיגבלותיו.
חש אני עלבון מול התנהלותו .
כתבת נהדר וברגישות סוחפת.
ליבי עליך עינת קדם. ליבי ליבי…

2. דוד אראלי:
18 בינואר, 2013, בשעה 00:09
מה שכתבת קורע את הלב.
אבל אתחיל מן הצד המשמח. תודה על התמונות שצירפת. התמונות של לפני והתמונות של אחרי.
לא פלא שבן זוגך ניצב לימינך כפי שהוא ניצב ובטח גם מלפניך ומאחורייך ומצדדיך: יש לו "שעשני אישה" בהחלט משפרת מצב רוח בבית גם מבחינת צורתה.
עכשיו לנושא העיקרי כי כאילו נסחפתי.
מר אטיאס "האיש עם הנשמה" דואג לא לשכמותך.האטימות שתיארת ממש מעוררת כעס וזעם
מר אטיאס דואג לבטלני הישיבות שתורתם – בטלותם
הוא דואג לכסאו
אז אמרי נא מדוע יטרח להקדיש לך מבט או מחשבה.
חשובה מאד שכתבת את הרשימה הזו שבוע לפני הבחירות, אף כי כמעט בטוח שאף אחד מבוחריו/בחוריו הפוטנציאליים ימנע מלהצביע בעדו בעטיך.
תחזיקי מעמד. את חזקה!.


3. עינת קדם:
18 בינואר, 2013, בשעה 00:19
תודה דוד,
כל אחד צריך לבחור במי שהוא מאמין בו. הפוסט הזה לא נועד להסית או להתסיס. זה בא מהלב, מהכאב.


4. משה:
18 בינואר, 2013, בשעה 10:56
גבריתי ורבותי תתעוררו, תפסיקו לשגות באשליות. אל מי אתם פונים, אל איש ש"ס ? אלו שהפכו את הדת (ואת העדתיות) לא לקרדום לחפור בה אלא לקטרפילר. אלו שגרמו לחילול שם שמיים שלא היה כמותו, אתם מחפשים אמפטיה ורחמים אצל חבורת נהנתנים שקרנים מושחתת שמנצלת את תמימותם ומצוקתם של החלשים והעניים ביותר שבאוכלוסיה,
תסתכלו על רשימת העבריינים המופללת שהעמידה מפלגה זו, בושה וחרפה וגועל נפש. זה ניצול הדת לצרכים פרטיים נהנתניים, המאפיינת את כל החבורה הזאת, שבמשך כ-30 שנה הם שותפים בכמעט כל הממשלות למיניהן ונושאים באחריות להגדלת הפערים בחברה ולעוני שהם 180 מעלות מהיהדות האמיתית. אין להם בושה, לנופף בקיפוח, ממש הקוזק הנגזל או כדוגמת אותו אחד שהרג את אביו וביקש את רחמי השופט כיתום.


5. ורד:
18 בינואר, 2013, בשעה 11:28
שלום לך,
ממליצה לפנות לתכנית "יהיה בסדר" בגלי צה"ל של אביב לביא ואסף ליברמן.
הרבה מאוד פעמים הם מצליחים להסיר חסמים של אזרחים מול השלטונות
חסמים שלעיתים נראה כי כבר אין סיכוי לגביהם.
אני מאוד מאוד ממליצה לפנות אליהם.
בהצלחה
ורד

6. רונצ':
18 בינואר, 2013, בשעה 11:54
הנשמה של השר, כמו של כל שק, היא בכיסא: כסף וכבוד: להרוויח הרבה כסף כדי שלו ולמשפחתו יהיו חיים נוחים ונעימים, ולזכות בכבוד כדי שהוא ירגיש שהוא שווה משהו. זה הכול, ואין מה לצפות לשום דבר אחר, לא מאטיאס לא מראשממשלה, לא מח"כים וכיו"ב.


7. אביטל דוידוביץ':
18 בינואר, 2013, בשעה 12:32
עינת יקרה,
בשבילך היה שווה להיכנס לאתר.
את כותבת קולח ומורכב וגם מתומצת – "ההתאמה בין ההורים של היתה קטלנית, ולא רק מבחינה גנטית".
מבחינתי את כותבת מאוד חשובה ואמיצה.
אני מאוד מקווה שהדירה שבה את חפצה תימצא לך, ובינתים נִבעות בך תובנות שמאירות בתוך מסך עשן של שלטים ריקים מתוכן.


8. דוד כהן:
18 בינואר, 2013, בשעה 12:47
שלום,
אני מבין אותך. השר הזה, אריאל אטיאס לקח סיסמא זו כדי לעורר תקווה ותו' לא.
הוא אינו נושא את המחויבות של הסיסמא, ולכן אינה מגיע לו.
הלוואי שהיה אחראי יותר ושהיה דואג לאנשים שכמוך. זה נורא לחשוב שהרבה מאוד אנשים רוצים עזרה מש"ס ולא מקבלים אפילו תשובה. כואב לי הלב.


9. דורון:
18 בינואר, 2013, בשעה 13:56
מצד אחד נוגע ללב הסיפור שלך, מצד שני מקוממת הדרך בה המדינה מתייחסת (מתנהלת) לציבור.

10. זמירה:
18 בינואר, 2013, בשעה 17:39
אם הוא הוריד אותך אז מהיום והלאה אשלח לו את הלינק עד שהנשמה שאין לו תצא.


11. עינת קדם:
19 בינואר, 2013, בשעה 00:47
לאבי, דוד אראלי, משה, ורד, רונצ', אביטל, דוד כהן, דורון וזמירה,
תודה על התגובות החמות עם כל הנשמה, תודה על התמיכה.
זמירה, אין צורך בכך. אני מניחה שהמסר עבר. תודה רבה לך, את מקסימה.
עינת


12. Kobi:
20 בינואר, 2013, בשעה 09:42
עינת,
למה את צריכה להתחנן על דברים שמגיעים לך בזכות?
המחלה היא אצל אנשי ש"ס, זו טפילות ממאירה, שכבר עברה את השלב המסוכן ועכשיו אוכלת כל חלקה טובה בחברה הישראלית. אלה לא אנשי עמל, אלה לא אנשי רוח, זו חבורה של עסקנים פוליטיים, שכל חייהם וחיותם נובעת מעסקנותם.
הם אלה שזקוקים לרחמים. את פשוט זקוקה לעזרה. עצתי, להשתולל בתקשורת, איפה שאפשר, ועד כמה שאפשר, כדי שהם יעשו הכל כדי להוריד אותך מהגב שלהם.
הצלחה רבה,


13. עינת קדם:
21 בינואר, 2013, בשעה 15:55
תודה רבה קובי!


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.