פורסם בהארץ ב-23.9.2014
 |
| (צילום: עינת קדם) |
 |
| מכתב התודה (צילום: עינת קדם) |
הפוסט מופיע בספרי "להניח את הרגליים על הרגליות". הספר בתהליכי הפקה.
****************************
נגישות, שירות נגיש, יחס נגיש
נגישות, שירות נגיש, יחס נגיש
23 בספטמבר, 2014, בשעה 18:08
אנשים טובים לא רק באמצע הדרך, אלא לכל אורכה.
כמוך כמוני סובלת מאותה המחלה ומתניידת בעזרת כיסא,
כל יום אני נתקלת באנשים המופלאים האלה כמעט כולם כך, סוג של מלאכים
אני אוהבת את אנשיי הארץ הזו
שנה טובה ומבורכת לכולם.
2. דב קולר:
23 בספטמבר, 2014, בשעה 19:45
עינת שנה טובה.
כתיבתך מקסימה ופותחת לבבות.
בבקשה תאמרי למתכנתות בלוג "הארץ", להוסיף את אופציית "שיתוף" בפייסבוק, לפוסטים שלך.
כך מסרייך יקבלו תפוצה חזקה בהרבה, בציבור.
והרי מהפכה תודעתית אנו צריכים בארצנו.
…
שאי ברכה,
שמרי על עטך חד.
…
דב
3. עינת קדם:
23 בספטמבר, 2014, בשעה 21:37
תודה עדי ודב, שנה טובה!
דב, אעביר את המסר.
4. שירלי:
23 בספטמבר, 2014, בשעה 22:09
מרגש! (האוטו זבל במיוחד
)אני בטוחה שבכך שאת מאפשרת לאנשים לעזור לך את נותנת להם מתנה..
איזו הרגשה טובה זה נותן להיות מסוגל לעזור למישהו כך סתם..
ובודאי הקשר האנושי הרגעי נותר בלבבות..
שנה טובה עינת יקרה
5. סימה:
24 בספטמבר, 2014, בשעה 01:04
עינת שלום ושנה טובה
ישראל רחמנים ויש המון אנשים טובים בארץ שעוזרים
זה הרגשה טובה למי שעוזר אבל לא לכל הנזקק לעזר
אם המעבר הרחב היה פנוי בשבילך לא היית נלחצת ,,,,
אנא ענת כתבי על התנאים שצרכים להיות שמורים בחוק ויש לאכוף אותו
חוקים שנשמרים גורמים לנורמות של סדר6
6. משה גרין:
24 בספטמבר, 2014, בשעה 13:35
התרגשתי מאוד כשקראתי את דברייך. אני מאחל לך שנים רבות וטובות של בריאות ושל שמחה.
7. שלומית קדם:
24 בספטמבר, 2014, בשעה 15:47
שלום לך עינת, חג שמח ושנה טובה.
אנו נושאות אותו שם, אם כי אין בינינו קרבת משפחה, אבל אולי גם מסיבה זו הרגשתי צורך לכתוב לך. תודה לך על הדברים שכתבת. כמה טוב ומשיב נפש לקרוא לעתים דברים חיוביים ומשמחי לב בתוך ים הקיטורים השכיח בארצנו הקטנה ומוכת הצרות.
אני קשישה בריאה, לא נכה ולא מוגבלת, ובכל זאת גם אני פוגשת שוב ושוב אנשים טובים, אלה שעוצרים במעבר חצייה כדי לאפשר לי ולאחרים לחצות, הצעיר שעזר לי לקום כשמעדתי ונפלתי ברחוב וזה שראה מחלון מכוניתו, במקרה אחר, שנתקלתי במוט בולט ונפלתי, סטה מדרכו, הסתובב ועצר לשאול אם אני זקוקה לעזרה, אם כי כבר קמתי מן הנפילה ללא חבלות קשות, ועוד ועוד מקרים שאני עדה להם שאינם קשורים אלי – אנשים עוזרים לקשישים ולאמהות עם עגלות תינוקות, מתעניינים אם צריך עזרה, מגלים אנושיות ורצון טוב – אנחנו לא רעים כמו שאוהבים להגיד עלינו וטוב לזכור את זה בראש השנה ובכל זמן אחר.
8. עופר D:
25 בספטמבר, 2014, בשעה 21:14
עינת יקרה,
זה מקסים שיש אנשים טובים שמוכנים לעזור. אנשים טובים יותר ממה שנדמה, במיוחד כשמישהו מולם זקוק.
רק חבל שכל זה נדרש, כי המעבר בסופר, המדרכה והכבישים לא אמורים להיות חסומים.
איחולים להרבה טוב אנישי בחייך תמיד, ובמיוחד בשנה החדשה
{}
9. אביטל דוידוביץ':
2 באוקטובר, 2014, בשעה 12:46
תודה על הרשימה.
בייחוד ריגשו אותי הנהגים והאופנוען שפינו לך את כל הכביש. האמת? לא הייתי מאמינה אם לא היית כותבת. אני מדמיינת את רחוב אגריפס בירושלים שקט בשבילך, נהגים באשכרה עוצרים לך, ונהגים שנוסעים ברברס ממתינים לך. הזוי למשמע, יש אנשים כאלה, ועליהם העולם עומד.
ומכתב התודה שכתבת בתנאים לוחצים – נתת דוגמא לאנושיות. עינת, את מעל ומעבר לנורמות (אפילו בעריכת לשון שאת כל כך אוהבת).
10. דודו בר:
4 באוקטובר, 2014, בשעה 15:00
נו באמת, עינת
רק תסתכלי איך את כותבת כאן תודה, ואם כך את כותבת כאן, הוסיפי את המבט, הוסיפי את החיוך, אני בכלל לא מתפלא
אגב, איך החזייה האדומה ? תומכת בציפיות ?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.