 |
| בצד ימין המספרה של ניר (לא יודעת אם הוא עדיין שם), בצד שמאל המכבסה (צולם ב-23.4.2022 ע"י עינת קדם) |
 |
| ו... הפן מאותו יום - צולם ב-3.2.2012 (צילום: עינת קדם) |
הפוסט מופיע בספרי "אל תשכחי את השער". הספר בתהליכי הפקה.
עדי א רן 03/02/2012 00:57
• חיזוק
מגיע לך כמה אוזני המן שאת רוצה.
לגבי תחושת הבושה: אין לך
במה להתבייש. הגוף וגם התחתונים הם שלך, לא גנבת אותם מאף אחד, נכון? ההיפך, תהיי
גאה שהצלחת להסתדר עם העזרה הלא מיומנת ולשמור על כבוד עצמי. יצאת גדולה.
יש ידועניות שעושות
"תאונות" מסוג זה בצורה שנראית מכוונת (לדוגמא מקרה ג'נט ג'קסון,
וטינקרבל הישראלית). אני מניח שאצלך זה לא המקרה, אבל עם גמישות מחשבתית קלה, אפשר
להפוך את הלימון ללימונדה.
תחשבי על הצד החיובי -
הרווחת משהו לכתוב עליו, ולא נגרם שום נזק.
העוגיות לשומר מראות שגם
לך יש נשמה ענקית. מגיע לך חיבוק ענק בהתאמה (תבקשי מאפי שייתן לך בשמי).
איש 03/02/2012 02:48
• הלוואי
הלוואי הלוואי שהיית מתמודדת עם "הבושה” ועם "אי
הנעימויות" שלך באותו כוח פנימי עז שמאפשר לך לחיות חיים מלאים, לכתוב,
להרגיש, להעניק. איני מתעלם כמובן מן המגבלות
את צריכה להכניס לתודעתך
כי אנשים באמת רוצים לעזור!
וכי העזרה שהם מעניקים
מייצרת בתוכם סיפוק עצמי רב.
אז תפסיקי עם השטויות שלך
בקשר לאי נעימויות תראי באיזו אהבה טיפלו בך יעל וניר (שאף הגדיל לעשות עם הרמפה)
ורוני. ( טוב,האחרון היו לו טובות הנאה מעוררות קנאה, כמו בענין השדיים הרכים .
בודאי שלא התכוון להכאיב לך כשמעך אותם בבקשו לסייע)
התיאור שלך את עצמך ואת
המתרחש בך, פשוט גרם לי שאיעקר מעצמי ואהיה במקומך. אף אחוש את שאת חשת.היה לך רע.
בענין "בושת
התחתונים". נו, בחייך. אנשים מסביב ,גברים אני מתכוון, קיבלו צ'ופר בחינם.
ועוד: תחתונים את יודעת,
כולם לובשים. אבל התרגשתי שבשעת אותה הבושה, צניחת המכנסיים, חשבת והתנחמת בכך שאת
לא מחוזר ונחסכה ממך תצוגת לתחתוני הסבתא.
כעסתי עלייך מאד שלא גמרת
במחי פה אחד את כל המתוקים שקנית בקונדיטוריה. לעזאזל, היה לך כל כך קשה. עוגמת
נפש כה רבה. אז את משחקת לי בתרגילי משמעת עצמית?
ועוד שני דבריי אחרים:
ראשית, לבי נשבר בקראי.
שנית העיקר שיש לך פן מהודר ויפה ונעשית אישה יפה עוד יותר , גם אם ביסורים.
כל כך נעים להיווכח בתשוקתן של נשים להיראות טוב. זו ה- נשיות במיטבה. ואוי לנו הגברים אם לא הייתן כאלה.
נו, אז איפה התמונה שצילם אפי?
ועוד שני דבריי אחרים:
ראשית, לבי נשבר בקראי.
שנית העיקר שיש לך פן מהודר ויפה ונעשית אישה יפה עוד יותר , גם אם ביסורים.
כל כך נעים להיווכח בתשוקתן של נשים להיראות טוב. זו ה- נשיות במיטבה. ואוי לנו הגברים אם לא הייתן כאלה.
נו, אז איפה התמונה שצילם אפי?
המילים של עינת 04/02/2012 18:59
• הוספתי תמונות עכשיו :)
motior 03/02/2012
07:31
• אלוהים ישמור :-(
זו נשמעת חוויה לא נעימה בלשון המעטה.
אבל את לא צריכה לייסר את
עצמך. אין בך שום אשמה פה.
אני מקווה שלא יקרו לך
עוד אירועים שכאלה...
סוף שבוע נעים :-)
שרוני 18 03/02/2012 08:35
• סופ"ש עם השמש המחייכת ישכיח הכל
כולל את המכנסים למטה(-:
גגג האחת 03/02/2012 08:36
• אוף, אלוהיםםםםםםםםםםםם............
יום לא כיף בכלל בכלל :-( אבל שמחתי לקרוא שאת מצליחה לשמור על
ההומור ולראות (גם) את הצד המשעשע :-)
מהבחינות היותר פרקטיות
נראה לי שיוכל מאד לך שיקום תפקודי. אני עברתי שני שיקומים אחד בהדסה עין כרם
והשני בשיבא כשהמימון כולו על חשבון קופת החולים ועוד פעם - זה היה מזמן, אז אני
לא זוכרת מטעם מי, הגיע אלי מישהו הביתה כשבנינו את המטבח כדי להציע הצעות להקלת
הנגישות ולהבטחת ההתאמה במטבח וגם בבית באופן כללי. שווה לך מאד להתעניין בקופת
החולים שלך ולבדוק מה יש להם להציע.
אני זוכרת מוט ארוך
שבקצהו מעין מלקחיים כדי לסייע בהרמת חפצים מהרצפה או להורדתם ממקומות גבוהים. היו
עוד המון, אבל כיוון שלא הייתי כל כך מוגבלת הרי שרוב השיקום התמקד בשיפור התפקוד
הפיזי שלי ואני גם לא ממש זוכרת.
מאחלת לך הרבה הצלחה ושלא תגיעי שוב למקומות בלתי נעימים ומביכים!
חיבוק גדול וגם נשיקות!!!
מאחלת לך הרבה הצלחה ושלא תגיעי שוב למקומות בלתי נעימים ומביכים!
חיבוק גדול וגם נשיקות!!!
♥♥♥
אנימו 03/02/2012 10:11
• מגיע לך! מגיע לך! מגיע לך!
מכירה אותו באופן אישי. את ה"מגיע לך!" ולפעמים מגיעה לו דריסת רגל. הוא מנחם וגם לו זמן ומועד לביקורים.
ואת 'ה'לא נעים' תשאירי בצד. אבל את זה כבר אמר מישהו למעלה. אז לא אחזור.
• מגיע לך! מגיע לך! מגיע לך!
מכירה אותו באופן אישי. את ה"מגיע לך!" ולפעמים מגיעה לו דריסת רגל. הוא מנחם וגם לו זמן ומועד לביקורים.
ואת 'ה'לא נעים' תשאירי בצד. אבל את זה כבר אמר מישהו למעלה. אז לא אחזור.
קטנים כגדולים 03/02/2012 14:40
• ללא ספק מגיע לך!
מגייוורית אמיצה שכמוך!
{}
AIDA1 04/02/2012
11:45
-• בזמן קריאת הרשומה חשבתי
איך הבן אדם לוקח הרבה
דברים כמובנים מעליהם ורק כשאין אותם לאחרים , יכול פתאום להודות על מה שיש .
- כמה עדינות נפש לא לבקש
עזרה מבן אדם זר ובו זמנית חשבתי שצריכים להבין ולעזור למבקש עזרה ,מבלי לחשוב שזה
נצלנות.
- בכיתי לקריאת התיאור של
הנפילה
- את צריכה הרבה כוח נפשי
,ויש לך
האופטימיות וחוש ההומור
שלך ראוים להערצה
חיבוק באהבה ♥
ע נ נ ת 05/02/2012 18:54
• מסכימה עם כל מילה
כתבת בדיוק את מה שרציתי לומר.
AIDA1 06/02/2012
12:50
° שמחה ☺
המילים של עינת 06/02/2012 14:32
• תודה AIDA ועננת. גם אני, למרות שיש
לי מגבלות, עדיין יש הרבה דברים שאני יכולה וצריכה לברך עליהם ולא
לקחת אותם כדבר מובן מאליו. אני מנסה להזכיר את זה לעצמי :)
AIDA1 07/02/2012
16:18
• כמובנים מעליהם -> כמובנים מאליהם
תודה עינת
עופר D 06/02/2012
06:01
• ממש לא נעים
טוב שלא נפגעת ממש מהנפילה.
ועניין המכנסיים מביך,
אבל זה לא ממש נורא.
חיבוק ממני לעידוד, יקרה
♥
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.