חקרי לב: הבלוג של עינת קדם: את צריכה להידפק הרבה

יום שישי, 18 ביולי 2008

את צריכה להידפק הרבה

פורסם בתפוז ב-18.7.2008

(צילום: עינת קדם)

אני בשיער פזור קארה חום, לובשת גופיית פסים שחור-לבן, על הזרוע בצד שמאל קעקוע של לב אדום ומשני צידיו קו שחור עולה ויורד, מעט מלאה, מחייכת.

אני ביוני 2008 בטיילת של חוף הים בת"א ליד בית האופרה (צילום: עינת קדם)

אני ואפי יושבים על ספסל בשעת ערב, מאחורינו גינה בחצר קדמית של בניין. אני לובשת גופייה שחורה, עונדת שרשרת, שיער קארה חום. אפי לובש חולצת לקוסט לבנה, מחבק אותי, שנינו מחייכים.

אפי ואני ביולי 2008 (צילום: עינת קדם)

הפוסט מופיע בספרי "אל תשכחי את השער". הספר בתהליכי הפקה.

צילום של כריכת הספר "אל תשכחי את השער" מאת עינת קדם. בצילום שביל עפר ארוך, משני צידיו מדרון דשא ועצי יער. בקדמת הצילום מחסום חשמלי. המחסום סוגר את המעבר לשביל, אך בצד שמאל נותר רווח צר למעבר.

**************************
נושאים אישיים, הנכות ועוד

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)

היי, שמי עינת. אני עורכת לשונית ועורכת תוכן. לקראת גיל 30 חליתי במיופתיה GNE (או HIBM) – מחלת שרירים גנטית הנפוצה בין היתר בקרב יהודים מאיראן. המחלה גורמת לחולשת שרירים ברגליים ובידיים. בבלוג חקרי לב ריכזתי פוסטים וטורים שכתבתי על עצמי במהלך השנים החל מ-2008 בבלוג באתר תפוז – "המילים של עינת", ובבלוג באתר הארץ – "זה סוג של בלוג". הספר לילדים שכתבתי "איזה יום נחמד היה לי היום: ספר על נגישות" עוסק בנגישות לאנשים עם מוגבלות. הספרים "אל תשכחי את השער", "להניח את הרגליים על הרגליות" ו"הוועדה דנה בבקשתך לתת לה בונבוניירה, והחליטה" (בתהליכי הפקה) מאגדים את הפוסטים שפרסמתי במהלך השנים. תיאור נגישות לתמונת הנושא בבלוג: מרפסת קטנה פתוחה בקומת קרקע, המשקיפה לחצר. במרפסת כיסא עץ קטן מאוד. מולו כיסא לבן מפלסטיק ועליו ישן חתול. במסגרת בטון מוגבהת מעט מהרצפה מונחים עציצים גדולים עם צמחים. עינת קדם einat.editor@gmail.com

משרד השיכון קבע: No Soup for You

בתחילת 2012 שללה ממני הוועדה העליונה במשרד השיכון את הזכאות שקיבלתי לדירת נ"ר ואת הסיוע המוגדל בשכר דירה שקיבלתי במשך שנתיים. בתלונה שהגשתי למשרד מבקר המדינה ולוועדה לתלונות הציבור בכנסת תיארתי את שורת המלכודים שמשרד השיכון הציב בפניי וחסמו אותי, ואת ההשלכות הקשות שנכה סיעודית ללא דיור קבוע ומטפלת נאלצת להתמודד איתן.

איזה יום עבר עליי

אני מסובבת את המפתח והדלת נפתחת. אני פורצת פנימה, מעיפה את המפתח של האוטו, את המפתח של הבית, טורקת את הדלת מבפנים, מנסה להעיף את התיק, הוא מסתבך בידית הכיסא. נו כבר, נו. אני פותחת את החגורה שמחזיקה אותי כדי שלא אעוף קדימה כשאני בולמת ברכב. אני כבר לפני הפתח של השירותים, כמעט נכנסת.

הרינו להודיעכם כי ועדה עליונה דנה בבקשתך לתת לה בונבוניירה

הגעתי לכניסה לבניין. דרך ארוכה עשיתי בחמש השנים האחרונות מאז שניתנה לי הזכאות הראשונה ועד היום. "משרד השיכון מעניש אותי", כתבתי בשלט שנשאתי באוגוסט 2012 לאחר שהוועדה הציבורית הודיעה לי שהערעור שהגשתי על החלטתה של הוועדה העליונה נדחה וכי אני לא זכאית לדירת נ"ר ולסיוע מוגדל בשכר דירה.