תתאפקי

התפרסם בהארץ ב-23.4.2013 

(צילום: עינת קדם, 2013)

שירותי נכים בתל השומר. הכיור גבוה וגם הברז בעייתי ואי אפשר להשתמש בו; שימו לב לגובה של נייר הטואלט; גם הורדת המים בשירותים קשה לשימוש (צילום: עינת קדם, 2013)

שירותים בתל השומר הממוקמים ליד היציאה האחורית מהמיון (לכיוון ארומה). כשמעלים את המאחז למעלה הוא נופל. (צילום: עינת קדם, 2013)

השירותים בחדר המיון בתל השומר (ליד צילומי CT). הדלת כבדה מאוד; ידית הדלת גבוהה; הכיור גבוה מאוד. (צילום: עינת קדם, 2013)

השירותים במחלקות האשפוז: הפח מפריע להתמקם מול האסלה; אין מאחז תלוי; המאחז בקיר רחוק מהשירותים ואי אפשר להיעזר בו; נייר הטואלט רחוק; הכיור (לא נראה בצילום) גבוה (צילום: עינת קדם, 2013)

הפוסט מופיע בספרי "להניח את הרגליים על הרגליות". הספר בתהליכי הפקה.

****************************
נגישות, שירות נגיש, יחס נגיש

1 שלומית:
23 באפריל, 2013, בשעה 23:53
בס"ד כל הכבוד עינת על ההתייחסות לפרטים הקטנים ביותר שהם עבור המוגבלים הבדל בין לחיות בכבוד ולשמור על בריאותם, או לא. הלואי ויישמעו את המלצותייך שיגיעו לאדריכלים למתכננים לקבלנים למי שאחראי על הבניה בבתי רפואה ובכלל ומשהו ישתנה.

2 מיקה:
24 באפריל, 2013, בשעה 11:13
ביקשת תגובה מבית החולים תל השומר?

3 עינת קדם:
24 באפריל, 2013, בשעה 12:32
לא.

4 פרחח נכה:
24 באפריל, 2013, בשעה 14:32
כמעט כמו בכול מקצוע אחר. שדורש התמחות (סטג' בעברית), יש לחייב אדריכלים לחיות פרק זמן (נניח שנתיים), כנכים רתוקים לכסא גלגלים וזקוקים (לפחות חודשיים רצופים), למלוה צמוד.
רק כך עשויים האדריכלים ללמוד ולהבין את צורכי הנכה.


5 לאה:
24 באפריל, 2013, בשעה 15:30
ענת שלום ,
ממש כך . זו גם החוויה שעברתי היום במרכז בריאות האישה , בבית החולים משגב לדך , בירושלים . לנשים נכות אין כל סיכוי להשתמש בשרותים , לפני הבדיקה .
הדבר היחיד שיכול להועיל (?) , היא תקינה נכונה ואכיפתה . האסלה של שרותי הנכים נמוכה , משום שבפורומים שדנים בנגישות , יושבים רק גברים ( בדקתי ) . והם כאמור , כבר מסתדרים .
תודה לך ,
ממי שחיה כל חייה על משטר שתיה קפדני והרסני .
לאה ליאור


6. עינת קדם:
24 באפריל, 2013, בשעה 16:31
שלום לאה,
העלית נושא כאוב נוסף שנשים כמוני וכמוך צריכות להתמודד איתו, והוא קליניקות לנשים.
כשאישה לא נכה רוצה לעשות בדיקה שגרתית או לבדוק בעיה מסוימת שצצה, כל שעליה לעשות הוא לבחור את הרופא (או הרופאה) שהיא חפצה בו ולהגיע אליו. אני, לעומת זאת, צריכה להשיג טופס 17 ולעשות בדיקה בבית החולים מעייני הישועה, כי רק שם יש כיסא עולה ויורד שאפשר לעבור אליו וממנו. פרוצדורה שלמה והמתנה מורטת עצבים. ומה קורה כשמגיעים לשם והמכשיר לבדיקה לא תקין ושולחים אותך משם? חוזרים לנקודת ההתחלה.
אכתוב על כך בקרוב.


7. נתי:
24 באפריל, 2013, בשעה 16:48
המצב גרוע יותר ממה שאת מתארת ברוב נושאי הנגישות:
שירותי נכים הם נושא כאוב אבל יש עוד הרבה כאובים לא פחות:
למה תחבורה בין עירונית לא נגישה לנכים?
למה בעלי עסקים כגון מסעדות לא מחוייבים בנגישות לנכים כתנאי לקבלת רשיון עסק?
למה מבני ציבור חדשים מקבלים אישור איכלוס מבלי שנבדק שנגישות נכים היא על פי התקן, כולל השירותים?
למה מקום מתאר את עצמו כ"נגיש" ויש בו שיפוע כזה, שגם כסא מונע בחשמל לא מצליח לעלות?
למה בבתי ספר אין נגישות בכלל ברובם? לא מעלית ולא שירותים?
למה מבנים קהילתיים שנבנים בכספי הפיס רובם נגישים "עאלק". אין מעלית. טיול סביב הבניין מבחוץ כדי לעבור לקומה אחרת. אם יש מעלית, היא אינה עובדת בגלל בעיות תקציב.
(דוגמאות: נצרת עילית, בי"ס רעות בחיפה, צוותא בטבעון ויש עוד הרבה)
ואפרופו, בתי חולים, במכוני בדיקה תמיד תאי ההלבשה קטנים מדי וכלל לא מותאמי נגישות.
בקיצור, מדינת ישראל מפגרת בעשרות רבות של שנים אחרי העולם המערבי, למרות שאנו מ"ייצרני" הנכים הגדולים…


8. אבי סלומה:
24 באפריל, 2013, בשעה 16:49
החלום שלי לחבר לפתחי הסוגרים האישיים, צנתור עם פתח מחוץ למכנסיים שירחיקו את הפליטה לרחוב או בכל מקום שאבחר.. אם לכלבים ולבעליהם מותר להותיר מוקשים על מדרכות ובגני העיר… האמת היא, שיש קשר בין רגישות לצרכי נכה ולנגישות פיסית על נדרכות, מעליות וגם שירותים.
ואם אני לא מסוגל להתאפק ???


9. נגישות:
27 באפריל, 2013, בשעה 01:26
אני מזדהה עם רוב הכתוב במאמר ובתגובות, אין טעם לחזור.
חשוב להבין שאנחנו מצויים בתהליך של שנים ארוכות (לצערנו) של השלמת תקנות של חוק השוויון ויישומן בשטח. ברוב התקנות יש פיגור עצום (יחסית לכוונת המחוקק להשלים אותן עם סוף 2006). היה צורך בבג"צים של "נגישות ישראל" נגד משרדי ממשלה כדי לזרז את התהליך.
התקנות האחרונות שיאושרו יהיו, כנראה, ה"כבדות" ביותר מבחינה תקציבית (למשל בתי חולים ומרפאות)…
לכן צריך ללחוץ לאישור וישום מהיר ככל האפשר של התקנות (ולהקפיד שיהיו ברוח חוק השוויון). אחר-כך מתבקש "מקצה שיפורים", למשל בנושא תחבורה ציבורית.