התפרסם בהארץ ב-18.2.2013
(צילום: עינת קדם) |
צולם
ב-6.1.2012 בסופר מגה ברח' עודד בת"א ע"י עירית גובי (Irith Gubi)
– מתוך כפות רגליי היחפות |
|
השיר של להקת בלונדי – The Tide Is High,
אחד האהובים עליי: "הגאות גבוהה אבל אני מחזיקה מעמד / אני אהיה מספר
אחת שלך / אני לא מסוג הבחורות שמוותרות ככה סתם, הו, לא".
הפוסט מופיע בספרי "הוועדה דנה בבקשתךְ לתת לה בונבוניירה, והחליטה". הספר בתהליכי הפקה.
*************************
1. motior:
19 בפברואר, 2013, בשעה 09:34
בהצלחה. מקווה שמעכשיו הכל יסתדר
2. טל:
19 בפברואר, 2013, בשעה 11:09
רצון, אמון ואמונה.
מעוררת השראה. אושר גדול.
תודה:)
3. עודד:
19 בפברואר, 2013, בשעה 14:01
הרבה כבוד, אין סוף הערכה. תודה שאת שמה לנו את החיים בפרופורציות.
כל טוב- מכל הלב.
4. Reut:
19 בפברואר, 2013, בשעה 14:21
מרגש, מעורר השראה ונותן מוטיבציה לא לוותר, תודה.
אני חושבת שהתודה בראש ובראשונה היא לאפי(לא מבינה למה אין איזכור בתודות)
בהצלחה בהמשך הדרך 😀
5. יעל:
19 בפברואר, 2013, בשעה 14:51
עינת היקרה,
לא מזמן נקרע לי הלב ונקפץ לי אגרוף מלקרוא טור שלך.
ולא יכולתי לעשות עם זה כלום.
וכתבת לי תגובה שחרכה את המסך מרוב תסכול.
ועדיין – לא יכולתי לעשות עם זה כלום.
אחכ התגובה הוחלפה במסר קצר ומנומס. ובמאמר השיר – יכולתי להרגיש הכי רע שאפשר…
היום אני מרגישה כאילו עשית לי טובה אישית כשכתבת בגילוי לב על ניצני השיפור.
רציתי לשלוח לך זר תודה ענק וצבעוני. אין לי כתובת, ובכל זאת –
זר תודות מילולי ע-נ-ק וכל כל כל טוב!
(וסליחה לעורכת הלשונית על הלשון 😀)
6. ענבל:
19 בפברואר, 2013, בשעה 15:17
כמה קשה לקרוא על הקושי שלך, על האטימות והקושי.
אני עוסקת באימון אישי ובצילום. אם אפשר בכישורים אילו לעזור ולסייע, אשמח לשמוע ממך.
7. רינת:
19 בפברואר, 2013, בשעה 15:34
מצטרפת לדבריה של טל. לכל מילה.
8. ריטה:
19 בפברואר, 2013, בשעה 15:50
קראתי את הכתבה. כל כך התרגשתי. אגב בורכת בכישרון כתיבה בלתי רגיל.
ריגשת כי אכן הצלחת להביע טוב מכל אחד אחר מצבים כל כך מוכרים וכל כך כואבים. תיסכולים קשים וחוסר אונים משווע.
אכן, מטפלת אישית מביאה הקלה עצומה אולם כמו שכתבת ללא ההתאמות והאמצעים גם זה לא יעזור הרבה. ומה נותר לנו אם לא אהבה? כאשר גם האהבה עומדת להינזק – הלב נקרע.
שמחתי שידעת לא לוותר, להמשיך להלחם גם כשאבדה התיקווה. זה השתלם כי מאבקך נשא פרי. מאחלת לך מעתה רק טוב.
9. אי שם:
19 בפברואר, 2013, בשעה 16:21
יש לי דמעות בעיניים.
שיהיה לך רק טוב.
10. עינת קדם:
19 בפברואר, 2013, בשעה 21:04
תודה רבה לכל המגיבים על התגובות המרגשות.
11. רועי:
20 בפברואר, 2013, בשעה 00:15
עינת, את השראה ומופת. קראתי את הפוסט בנשימה עצורה, חושש ממה שיביאו הפסקאות הבאות, לאחר שכבר התרגלתי לאכזבות שספגת ממשרד השיכון. הלוואי שתצליחו והזוגיות תפרח (:
בהערכה עמוקה, רועי
12. ציונה:
20 בפברואר, 2013, בשעה 13:19
קראתי והזדהתי עם מאבקך בשביל בית
אני יודעת שיש עוד אנשים שנאבקים ומצליחים
במצב שלך
עוד לא תם הסיפור מאבקך עצם האישור אינו מקנה עדיין קורת גג
אני ממליצה לחפש אנשים שיודעים איך למשוך בחוטים
בהצלחה
13. אמיר א.:
24 בפברואר, 2013, בשעה 14:57
אין מילים. קשה לכתוב כשהראיה מטושטשת מלחות כבדה בעיניים.
14. אילה:
14 באפריל, 2013, בשעה 10:08
עינת!
את כזאת מתוקה ומקסימה! כל הכבוד לך! מקוה שהכל יסתדר לטובה,
חג עצמאות שמח!!
אילה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.