פורסם בהארץ ב-1.4.2018
 |
| צילום: עינת קדם |
 |
| המנוף והערסל שמולבש עליו בשני מצבים, בביתי (צילום: עינת קדם) |
 |
| רוזי ואני בטיילת בחוף הים באפריל 2018 (צילום: עינת קדם) |
הפוסט מופיע בספרי "אל תשכחי את השער". הספר בתהליכי הפקה.
***************************
נושאים אישיים, הנכות ועוד
נושאים אישיים, הנכות ועוד
1 אבן אל-בלד
15:42 01.04.2018
יפה
ומכמיר לב
תודה על השיתוף.
2 וואקי וואן קריוקי
16:07 01.04.2018
למה אין גם מתכונים וצילומים של המנות?
3 ד
17:53
01.04.2018
את מדהימה ביכולת שלך לתאר מצב לא פשוט בצורה כל כך נקיה
ועדינה ועוד להכניס הומור פנימה
מאחלת לך הרבה בריאות והלואי שתמצא תרופה למחלה שלך
4 דן לב פועם
18:19
01.04.2018
מרגש בגילוי הלב, בריאליזם ובחושפנות שבתאור המצב
5 ד
18:24
01.04.2018
אוי. ותודה.
6 אין כמוך
18:27
01.04.2018
כל כך חכמה וכשרונית ו ...סובלת ותמיד החיוך והכאב .מעריצה
אותך
ו
7 דן לב פועם
22:18
01.04.2018
מדהים איך ארגון חסד עובד. מתקשרים בבוקר ואחה"צ הם אצלך.
לו היה ממשלתי
8 ריטה גולן
22:24 01.04.2018
המנוף
עינת אהבתי את התיאור שלך. צחקתי בדמעות. למה צחקתי? כי תיארת
בדיוק את מצבי ואת התהליכים שלי. עד היום לא הצלחתי להתרגל להרגשת העוף בגריל. או
אפילו גרוע יותר. מכירה את תרנגולי ההודו התלויים אצל הקצב? אבל עם יד על הלב מה
היינו עושים בלעדיו???? תתחילי לאסוף את היצירות שלך להוציא ספר. בהצלחה
9 רפאל טירת כרמל
22:33
01.04.2018
כמה אצילה שאת, כמה עוצמות יש לך בחיים.
לקרוא אותך זה להכניס את החיים לפרופורציה הנכונה, תודה לך יפה
מלגו ומלבר.
10 ארנה אנג׳ל
15:07
03.04.2018
תודה שאת כותבת
תודה ענת, שאת משתפת בחוש הומור ולשון חדה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.