התפרסם בהארץ ב-19.10.2013
 |
| (צילום: עינת קדם) |
 | |
|
 |
| שלט שתליתי בהפגנה ליד עזריאלי ב-16 וב-17 באוגוסט 2012, מול הבניין של משרד השיכון. כותרת השלט: "אטיאס, אני רוצה להתקלח", ומתחת הסבר: "כל עוד אני גרה בשכירות, דמי השכירות אוכלים את הקצבה שהביטוח הלאומי נותן לי למטפלת סיעודית ולכן אין לי מטפלת. אני לא יכולה לעשות שום פעולה ללא עזרת הזולת: להכין ארוחה, לחמם אוכל, להכין שתייה חמה, להתלבש, לגרוב גרביים, ללבוש סוודר, להיכנס למיטה, לצאת מהמיטה, להסתובב במיטה מצד לצד. כשבן הזוג שלי, נכה אף הוא, לא נמצא בבית, אני לא שותה, לא אוכלת, לא נכנסת למיטה. כשהוא בבית הוא עוזר לי ככל יכולתו, אבל מקלחת זה משהו שקשה לנו לעמוד בו". |
 |
| תגובה מס' 2 של העיתונאי ניב חכלילי בטור משרד השיכון קבע: No Soup for You: "למרות ההכרות ארוכת השנים שלי עם נושא הדיור הציבורי, רשומות כאלה כל פעם מדהימות ומעציבות אותי מחדש. אשמח לנסות לעזור לך לקבל תגובה ממשרד השיכון, גם לקבל פירוט מלא של הקריטריונים לזכאות וגם לנסות לטפל בנושא ההתנהלות של המשרד, מרמת הפקידות ועד ה"וועדה העליונה". המייל שלי – nivhachlili@gmail.com". |
 |
| אני בספטמבר 2013 (צילום: עינת קדם) |
הפוסט מופיע בספרי "הוועדה דנה בבקשתךְ לתת לה בונבוניירה, והחליטה". הספר בתהליכי הפקה.
*************************
1. אפרת: 19 באוקטובר, 2013, בשעה 21:51
התלאות, הייסורים , המאבקים , דרכי החתחתים שנכה צריכה לעבור בעולם כדי לחיות רק מעט בכבוד.
הכול כל כך מוכר ועם זאת לקרוא את זה ככה צרוף צורב את הנשמה.
זה לא הגיוני סרטי האימה האלו, לא הגיוני. התחושה של הלבד מאוד נשמעת מאוד חזק כאן בין המילים, לבד מול המערכה.
מאחלת לך רק נחת וקורת גג ראויה (ונגישה )
שבוע טוב
2. דני:
19 באוקטובר, 2013, בשעה 22:22
כל פוסט שלך הוא אגרוף לבטן וקריאה להתעוררות עבור כל מי שמדינת רווחה חשובה לו.
3. עדי:
19 באוקטובר, 2013, בשעה 23:09
עינת, זה כל כך קשה ואין מה לאמר. אני מקווה שדברים יתחילו להסתדר. הלוואי שיכולתי לעזור.
4. ע.:
19 באוקטובר, 2013, בשעה 23:33
מאד הצטערתי לשמוע על הקשיים שלך. זה מספיק קשה לאדם ללא נכות לשכור דירה במדינה הזאת, כך שאני באמת לא יכול לדמיין כמה קשה זה לבעל צרכים מיוחדים. רשימת הדרישות של בעלי הדירות פשוט חולנית, והחוזים דרקוניים. בעקרון כפי שכתבת בעלים רבים יעדיפו שהדירה תעמוד ריקה ולהפסיד עשרות אלפי שקלים מאשר להשכיר אותה בשקל פחות מהמחיר שקבעו לעצמם בראש, או חלילה להתגמש כלפי מישהו במצוקה.
5. nira:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 09:20
תודה לך על שאת מכניסה את כולנו, בלי הנחות, לעולם שאינו ידוע למי שלא נזקק לכל השירותים שלכאורה קיימים ב"מדינת הרווחה" שלנו. מי שאינו נכה, מי שיש לו תלוש מסודר – גם אם לא גבוה – בכל חודש, מי שיש לו משפחה תומכת ומאפשרת. שיהיה לך בהצלחה, הלוואי שיכולתי לעשות משהו להקל.
6. יונה ניצן:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 09:50
בכל נושא הדיור החקיקה צריכה לעבור שינוי מקיף אבל מעבר לכך גם בני האדם צריכים להבין שלא לעולם חוסן.ומה שקרה לכותבת יכול לקרות לכל אחד.
7. אלה:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 09:58
איזו מדינה מתישה.
8. אמיר:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 11:12
לא נראה לי שיש לי המון סמפתיה למדינה, אני יודע כמה היא מקשה על אנשים, אבל המון דברים בפוסט שלך לא ברורים, נדמה שדברי ישראל שוורץ זה אינטרפטציה שלך ואין צורך במרכאות כפולות המטעות את הקורא. גם החסרת בפרטים לגבי החוזה שבוטל במפתיע על ידי בעל הדירה, לא סביר בעליל שבעל דירה שמשתף פעולה ומקדם עסקה יהפוך לארסי כל כך נגדך. יש לי מספר תאוריות לעניינך אך אף אחת לא מקומה באתר הארץ כפי שלטעמי הבלוג שלך מקומו לא באתר זה וחבל שהם לאחרונה לא בודקים לעומק את התכנים באתרם.
18.4.2022: עינת קדם - תגובה מאוחרת לאמיר, מתווספת לתגובה 15 שלי, שנכתבה באוק' 2013:
זאת הייתה דירה ברח' המעגל ברמת גן. הגעתי אליה דרך מתווכת. נפגשנו פעם אחת בדירה להשכרה, הוא הגיע מייד אחרי שהגעתי לשם עם המתווכת והבעתי את רצוני לשכור את הדירה. איש מבוגר. הוא התרשם ממני ולחץ את ידי, העברתי לו צ'קים והוא דרש ערבות מהמשפחה נוסף לערבות בנקאית. עשיתי מאמצים אדירים להשיג את הערבות מהמשפחה ולא הצלחתי וביקשתי להחליף אותה בערבות מחבר טוב שהסכים, אבל הוא סירב והודיע למתווכת שהוא לא מוכן להשכיר לי את הדירה. זה הסיפור בפשטות, זאת האמת לאמיתה. זאת אחת הסיבות שדירות שכורות הן דבר הרסני לנכים: הן זמניות, הן לא נגישות, הן יקרות, והסכמת בעל הדירה מותנית בדרישות שלרוב, נכים לא יכולים לעמוד בהן.
9. אבנר:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 11:32
אכן, נדרשים כוחות נפש רבים למעבר דרך החתחתים העומדת בפני נכה. את מתארת בצורה ברורה ומפורשת את מה שחווים נכים רבים, בהשגת דירה נגישה, שירותים נגישים ואפשרות לחניה ללא חסימה. כשזה בא בצורה מרוכזת כמו שקרה לך ומתואר על ידך בבהירות חושפנית זה מצמרר ומעציב.
אני מאחל לך כל טוב, שיפור במצב והרבה הרבה בריאות ושתמשיכי להיות חזקה ותתגברי על הקשיים.
10. פינת המסכן:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 12:16
אמנם אני לא יכול לשפוט אותך, כי מעולם לא הייתי במצבך שנשמע קשה ביותר, אבל אני מרגיש שאת לוקחת כיותר מדי מובן מאליו את הסיוע שאת מקבלת מהמדינה.
לפי מה שאני קורא פה, אני חושב שאת ממש מרגישה שהמדינה חייבת לך משהו. שאני, כאזרח משלם מיסים, חייב לממן אותך, את הדירה שלך, את המטפלת שלך ומה לא. המדינה נותנת לך בחינם טיפול רפואי לכל שארית חייך, סיוע בשכר דירה, דיור ציבורי והמוני קצבאות. מדובר במיליוני שקלים שאת מקבלת בחינם. לא הייתי רוצה להתחלף איתך, אבל אל תחשבי שכל מה שאת מקבלת מובן מאליו. הכל נלקח ממני ומהמיסים שאני משלם.
אני חושב שההתנהגות וצורת המחשבה שלך מעוררים באנשים אנטגוניזם ושנאה, וזו הסיבה להרבה מ"חוסר המזל" שפוקד אותך.
11. סתם אחד:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 12:47
למה את לא מבינה את המסר?? המדינה, משרד השיכון, משרד האוצר, העיריות, עמידר – לא רוצים שהבעיה תיפתר, אלא תיפטר.
12. רוטווילר:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 13:40
אם מישהו חושב שזה דבר חדש/המצאה של נתניהו ו/או מר עששית אזי יש לי חדשות עבורו, התנהגות זו עתיקה כימי המדינה.
13. בועז:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 14:16
10, פינת המסכן,
-
אתה, כאזרח משלם מסים, תיהנה מסיוע מהמדינה אם חלילה יקרה לך משהו. המסים שאתה משלם משמשים אותך, את עינת קדם, אותי, את כל אזרחי המדינה. המדינה בהחלט חייבת לנו משהו. בדיוק בשביל זה היא קיימת – כדי לדאוג לאזרחיה.
עינת, למקרה שלא טרחת לקרוא, עובדת ומשלמת מסים. אך זו אינה הנקודה. גם אם היה מדובר באדם שמצבו אינו מאפשר לו לעבוד, עינת, וכל אדם אחר שנסיבות חייו הביאו אותו למצב שכזה, זכאים לעזרה מהמדינה. לא מדובר בחסד שהמדינה עושה איתם.
אני מאחל לך שאיש מבני ביתך לא יזדקק לעולם לעזרה, אבל אם, חלילה, ביום מן הימים יקרה לך משהו שיצריך אותך להישען על המדינה, אתה תגלה עד כמה היא אינה ממהרת למלא את תפקידה, ולפתע תאמץ את אותה צורת מחשבה והתנהגות שלדבריך, "מעוררות באנשים אנטגוניזם ושנאה."
-
לטעמי, תגובתך היתה מטופשת ומכוערת.
14. הכריש:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 14:31
מה שתיארת פה צריך לפרסם בכמה שפות בפייס בוק ולהודיע לעולם מה פרצופה האמיתי של ישראל .
בנוסף יש להפנות קוראים בכול טוקבק שעוסק בהגירה מישראל לחו"ל לינק לבלוג הזה או לפייסבוק בקריאה לדור הצעיר לעזוב את ישראל כי הסיפור שלך מייצג מה יקרה להם בזקנתם.
בעיני את גיבורה יותר מלוחם שייטת כי את דבקה במשימת ההשרדות שלך תוך שמירת צלם אנוש
15. עינת קדם:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 16:26
מגיב 8, אמיר
לגבי הדירה השכורה ברח' המעגל – לא החסרתי דבר. שום דבר לא קרה. בעל הדירה חזר בו בגלל שלא הצלחתי לספק לו ערבות מהמשפחה. עינת
16. חיים:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 16:39
עינת היקרה
הסיפור שלך נוגע ללב וקשה. אני בטוח שכולם, כולל פינת המסכן, היו שמחים מאוד לעזור לך ולהקל במשהו את מצבך.
לא הייתי כותב את התגובה הזו אם לא הייתה לי קצת ביקורת: מה הרצון הזה שאת "מתה שיהיה לך ילד"? מה עם דאגה לילד וקצת פחות אנוכיות? גם לי יש כמה בעיות רציניות בחיים, אני לא מסוגל לדאוג לילד בחיי, ולכן אני מסתפק במעט אושר שמביאים לי האחיינים שלי שברור שהם לא תחליף, אבל מי כמוך יודע שהחיים זה לא פיקניק ולא כל מה שאנו רוצים אנו מקבלים. זה יפה מאוד שאת מוכנה לעשות את הוויתורים הדרושים לגבי עצמך על מנת שיהיה לך ילד אבל מדוע האנוכיות המדהימה הזו של לא לדאוג לילד או ילדה שאת תגדלי? הרי כבר עכשיו את לא מסתדרת אז מה יהיה אם יהיה לך ילד?
זה כמו התוכנית של יעל דן ברדיו שמעלה כל מסכנה או זוג מסכנים (בלי מרכאות) שהמדינה הייתה מוכנה לממן רק 100,000$ לטיפולי הפוריות שלהן (סתם דוגמא) כשטיפולים עולים 200,000.
הגיע הזמן שאנשים יתבגרו ויקבלו את זה שא: החיים לא הוגנים וב: להביא ילד לעולם זו לא זכות אלוהית ויש אנשים שעדיף להם, למדינה ובוודאי למסכן שהם יגדלו, שלא יהיו להם ילדים.
17. המגיבה המגובה:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 16:54
הלב שלי נשבר מלקרוא את הפוסט הזה. אני יודעת שזה לא מקובל לאחל לאנשים דברים רעים אבל כרגע אני מאחלת לכל האנשים ששמו לך רגל בדרך (בעלי תפקידים ובעלי דירות) וכן למגיב מספר עשר שימותו ביסורים מדלקת ריאות בליל חורף סוער על ספסל ציבורי כששתי רגליהם כרותות. וסליחה על הבוטות.
18. מירי ברק:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 19:47
עינת
את אדם אמיץ ביותר, אני יודעת שלא הייתי מחזיקה מעמד ולו גם במעט שבמעט ממה שאת עוברת ועברת בחייך. סיוט וגיהנום הייתי מכנה זאת. ויחד עם זאת אינך מפסיקה להיאבק, לנסות ולפתור את הבעיות שלא את יצרת, לנסות ולחיות במדינה ובחברה שדורסות את כל מי ששונה או זקוק לעזרה. גם המימסד ששם מכשולים על כל צעד ושעל וגם משכירי הדירות המגלים קשיחות וחוסר הבנה.
אני מאחלת לך שהמשך הדרך יהיה קל יותר, שתוכלי למצוא גם רגעי הנאה ושמחה ותגשימי את משאת נפשך להיות אם.
וליצור המכנה עצמו "פינת המסכן" אומר רק דבר אחד: אל תדון אדם עד שתגיע למקומו.
19. שומר חוק:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 20:41
מזלך עינת, שאת בנויה מברזל. וכנראה מעוד כמה חומרים.
התמונה שאת מתארת- נוראית. תעודת עניות למדינה פושטת רגל.
למדינה שאבדה כל אנושיות. ואני לא מתפלא. אין כיבוש נאור.
בדיוק כמו שכיבוש לא נעצר במחסום, ורבים מכחישים קיומו.
הכיבוש הפך אותנו רעים. אדישים. אכזרים. זה מתחיל מלמעלה.
מחונטה שלה מותר הכול, ועמך מנוצל, משולל זכויות כמו רווחה.
העיקר שהחארות שתמכו בלפיד, הם בעד עמותות, בעד פטרונות,
אלה מההייטק והטייקונים למיניהם. כדאי שתשלחי להם עותק, שמית.
20. אפרת:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 21:02
למגיב מספר 10,
פעמים רבות חשבתי על הדברים שציינת, על כך שאנחנו לא צריכים לקחת כמובן מאליו את כל הדברים שהמדינה מעניקה לנו. ובכן, אנחנו לא! כשתתמודד עם מטפלת שנוטשת אותך בהתרעה של 5 דקות גם אז לא תיקח שום דבר יותר כמובן מאליו. כשתעבור ועדות שבהן יטילו ספק בנכות שלך ובמגבלה שלך שנה אחר שנה גם אתה לא תיקח את הקצבאות כמובן מאליו. כשתרצה להשתחרר מהמוסד השיקומי שבו חיית רוב חייך, אחרי שראית שם מחזות שלא תיארת לעצמך שקיימים, שתחוש כיצד שואבים ממך את האנושיות שלך רק כי אתה זקוק לעזרה פיזית יומיומית גם אז אני מאמינה שלא תיקח את הדיור בקהילה כמובן מאליו.
הדיור הציבורי נועד לאנשים כמו עינת, אנשים שלא יכולים לעבוד מצאת החמה ולשכור דירה\לקנות דירה. (נק' למחשבה – אם עינת הייתה בוחרת לחיות במוסד כלשהו, זה היה עולה לך הרבה יותר).
תתאר לעצמך מה יקרה חלילה אם תחצה את הכביש מחר ותפגע מרכב, איך אתה היית רוצה לחיות, כמו שעינת מתארת? לא נראה לי.
לפני שאתה קופץ ואומר לה שתגיד תודה שמישהו זורק לה פירור, תחשוב שבכל מדינת רווחה שמכבדת את עצמה כל נושא הטיפול באנשים עם מוגבלויות מתקדם הרבה יותר, זה אולי נראה שאנחנו מקבלים המון כי המציאות של ישראל 2013 היא קשה, מאוד קשה. עד כדי כך שלאנשים מסוימים זה נראה שאולי כדאי להיות נכה כי מקבלים קצבאות וכאילו לא דופקים אותנו. אבל אם היית מעסיק מטפלת היית יודע שרוב רובה של הקצבה הולך אליה ועליה. אם היית נכה היית צריך לשלם על חשבונות\תרופות\טיפולים פרא רפואיים\אביזרי עזר שאינם בסל ועוד לא מעט דברים שהם פי כמה מההוצאות ה"רגילות" של כל אדם.
טיפול רפואי לכל החיים? אתה צוחק נכון? מי בדיוק בישראל מקבל טיפול ראוי בחינם לכל החיים? סתם השר"פ פורח ומלבלב? סתם כמעט לכל הישראלים יש עוד אחד או שני ביטוחים משלימים?
כשיהיו לך הורים מבוגרים מאוד אז תדע בדיוק על מה אני מדברת. אם חלילה תזדקק לעזרה פתאומית כלשהי מהמדינה שלה שילמת מיסים כל חייך, אולי רק אז תחוש את מה שאחנו מרגישים יום יום. עד אז שתהיה בריא ושלא תצטרך פירור מהמדינה.
21. יעל:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 21:39
איך אפשר לעזור????
זה באמת נראה לא סביר לבקש ממך לבצע אפילו מטלה אחת נוספת תוך כדי מסכת הייסורים הזו, אבל – אנא – אם את מסוגלת למצוא ולכתוב כאן איך אפשר לעזור. ולו במעט.
לא בגלל שזה באמת יעזור לך. אולי לנו. בבקשה…
22. סיפן:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 23:51
אני קורא את מה שאת כותבת ואני חושב שהמדינה נוהגת כשורה.
אין ספק שהיא יכלה לתת לך (ולעוד הרבה אזרחים) יותר (אולי הרבה יותרׂ), אבל תמיד צריך להעביר איזשהו קו גבול, וקו זה לעד יהיה שרירותי.
כשאני קורא מה הציעו לך ועל מה את מלינה, אני דווקא מזדהה יותר עם משרד השיכון והמדינה.
23. גלית:
21 באוקטובר, 2013, בשעה 09:46
עינת לצערי אני כ"כ מזדהה איתך בתי גרה בקומה 4 ללא מעלית
עם נכות בכדי להוריד אותה לנשום אוויר ולראות עולם אני צריכה לשאת אותה על גבי 4 קומות
מדובר בנערה בת 20 .
הבית כלל לא מתאים לנערה עם נכות במשרד הרווחה שותים קפה ולא עושים כלום !!!
משרד השיכון כנראה בתרדמת .
בקיצור העולם ישר לעולם הנכים שלא מספיק סובלים מנכותם מוסיפים להם נכות נפשית
להם ולכל משפחתם .
ביקשתי הלוואות לרכב נעניתי בשלילה שלנכים לא נותנים הלוואה !!!
פניתי מספר רב של פעמים לאדון יאיר לפיד אך הוא פשוט התעלם מכל שאלותיי ורק ענה לי תגידו תודה שלא נגענו בקצבאות הנכים . פשוט בושה . אני הפכתי למטפלת שלה ונאלצתי לעזוב מקור פרנסה .
24. paul:
21 באוקטובר, 2013, בשעה 10:28
שלום עינת את מספרת את כל מעלליך צר לי וכואב לשמוע על הדברים שעברתם ,אלו הם מסוג הדברים שרק אנשים מוגבלים יכולים לעבור ולחוות אחרים לא מבינים ולא יבינו וגם לא יהיו איכפתיים במיוחד .אנו האנשים הנכים והמוגבלים /השונים מכל סוג שהוא כמו דני דין "הרואה ואינו נראה ".מאחל לכם מהיום או מהרגע שהכל יגמר עם הדירה לפחות רק טוב בהמשך והצלחה,ועוד דבר שהוא מוכח ותופס רק למי שהוא לא מיליונר (כי הם מסודרים ומשיגים לעצמם בממון העצמי הכל )ואני מדבר על האנשים הבריאים ושלא במיוחד איכפת להם "מי שלא חווה זאת לא מבין זאת ".
25. סלומון:
21 באוקטובר, 2013, בשעה 11:27
משרד הרווחה משרד הפנים משרד השיכון משרד הבריאות כולם גועל נפש אחד גדול.
על התחת השמן שלהם הם חושבים לסדר למקורבים שלהם דירות שמיעודות לאנשים שצריכים אולתם
מושחתים אדישים ומנוונים
26. המגיבה המגובה:
21 באוקטובר, 2013, בשעה 17:20
לסיפן ולמגיב 10: בעצם מה שאתם אומרים זה שהסיכוי היחיד של אדם נכה להיות עם קורת גג (שבה הוא יוכל גם לזוז ולהכנס לשירותים ולחדרים) זה להתלות על משפחתו. ואם אין לו משפחה או שלמשפחתו אין כסף- אז נגזר עליו להזרק לרחוב, באופן מילולי. גם אם הנכה יעבוד- מה שכמובן לא תמיד אפשרי מבחינה פיסית – הרי שיקצצו לו את הקצבה שהוא מקבל בהתאם לגובה המשכורת שלו, ואז שוב הוא ישאר ללא כסף. העלות של דירה עם מטפל ומחיה (בלי להתחיל לדבר על עלות הנגשה של דירה) שווה בערך כפליים ממשכורת ממוצעת. אני מניחה שאין הרבה נכים (ובעצם גם לא הרבה אנשים בריאים) שיכולים להרוויח בעצמם סכום כסף כזה. לי אישית קשה לחשוב שאני חיה במדינה בה זורקים נכים לרחוב, וקשה לי לחשוב על משהו דחוף וחשוב יותר שהמסים צריכים לממן.
27. עינת קדם מספרת על התעמרות מצד מוסדות המדינה | מאבק הדיור הציבורי:
21 באוקטובר, 2013, בשעה 22:34
[...] הפוסט הקשה והחשוב: שתפי:הדפסדואר אלקטרוניאהבתיאהבתי טוען… תגים: אורי [...]
28. סיפן:
22 באוקטובר, 2013, בשעה 22:39
למגיבה המגובה:
אעדן טיפה את מה שכתבת –
מה שאני אומר זה שהסיכוי היחיד של אדם נכה וגם של משפחה שבה שני בני הזוג עובדים להיות עם קורת גג (סבירה וקרובה ל-"מרכז התמיכה" שלה באזור המרכז) זה להתלות על משפחתם. ואם אין להם משפחה או שלמשפחתם אין כסף- אז נגזר עליהם לרדת מאוד ברמת חייהם.
(נראה לי שקצת נסחפת בחלק להלן: "אז נגזר עליו להזרק לרחוב, באופן מילולי" – לפי מה שהכותבת מתארת היא מקבלת ויכולה לקבל סיוע מסויים. גם אם גובה הסיוע לא לרוחך או לרוחה, להגדיר סכום של 825 אלש"ח בשנת 2010, סכום שמאות אלפי משפחות רגילות רק יכולות לחלום עליו, כ-"לזרוק מישהו לרחוב" שקול בעיני לעזות מצח)
רובנו לא יכולים אפילו לדמיין מה פירוש להתמודד עם נכות כזאת יום יום, אז בנוסף נדרשת כל ההתמודדות הבלתי אפשרית הזאת רק כדי לזכות בדברים הבסיסיים – קורת גג, מקלחת ובכלל אפשרות לתפקד ולעבוד?
מה עוזר הסיוע של המדינה אם בפועל אין אפשרות לממש אותו?
הייתי רוצה שייקראו את הטור ההזה כל מי שטוען שצריך לתת לכוחות השוק לטפל בכל הבעיות.
31. המגיבה המגובה:
28 באוקטובר, 2013, בשעה 17:03
לסיפן, מקווה שאתה קורא את זה אף על פי שעבר שבוע.
שוק השכירות לאנשים בריאים הוא גדול ומגוון בהרבה משוק השכירות לנכה. רק אחוזים בודדים אולי פחות מהדירות להשכרה היום מונגשות, לכן לזוג עובד ובריא יש הרבה יותר אפשרויות שכירות ויכולת מיקוח הרבה יותר גבוהה, ואי אפשר להשוות את מצבו ביחס לקורת גג למצב הנכה.
825 אלף ש"ח זה סכום שהנכה יכול לקבל רק בתנאי שימצא דירה בסכום הזה. האם אתה מכיר דירות שזה מחירן באזור המרכז? הנכה אינו יכול לקבל משכנתא, כיון שמקבלי קצבאות אינם זכאים למשכנתא. בנוסף לכך, נכה שגר בפריפריה (ששם יש אולי דירות במחירים כאלה) נתקל בקשיים למצוא מטפלים חלופיים לסופי שבוע ולמקרים בהם המטפלים חולים, כיון שהמסה הגדולה של המטפלים נמצא באזור המרכז.
דבר אחרון, נהוג להגיד בחברה קפיטליסטית שכל אחד מצליח ומתקדם בחיים לפי כישוריו, ומי שרוצה להתקדם כלכלית יכול לעבוד קשה ולהתקדם. גם אם נניח שאמירה זאת נכונה, הרי במקרה של הנכה כל הכנסה החל מ2000 ש"ח לחודש פוגעת בגובה קצבה. הכנסה גבוהה יותר עלולה לבטל לחלוטין את הקצבה. לא מדובר על מי שמרוויח עשרות אלפי שקלים בחודש אלא על סכומים שהם פחות מהשכר הממוצע, כך שגם האופציה של לעבוד קשה ולהתקדם בחיים אינה רלוונטית.
אני מציעה לך לנסות להכיר מקרוב אדם נכה ולהבין במה כרוך אורח החיים הזה. ואני מתכוונת רק מהבחינה הכלכלית.
20 באוקטובר, 2013, בשעה 11:32
אכן, נדרשים כוחות נפש רבים למעבר דרך החתחתים העומדת בפני נכה. את מתארת בצורה ברורה ומפורשת את מה שחווים נכים רבים, בהשגת דירה נגישה, שירותים נגישים ואפשרות לחניה ללא חסימה. כשזה בא בצורה מרוכזת כמו שקרה לך ומתואר על ידך בבהירות חושפנית זה מצמרר ומעציב.
אני מאחל לך כל טוב, שיפור במצב והרבה הרבה בריאות ושתמשיכי להיות חזקה ותתגברי על הקשיים.
10. פינת המסכן:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 12:16
אמנם אני לא יכול לשפוט אותך, כי מעולם לא הייתי במצבך שנשמע קשה ביותר, אבל אני מרגיש שאת לוקחת כיותר מדי מובן מאליו את הסיוע שאת מקבלת מהמדינה.
לפי מה שאני קורא פה, אני חושב שאת ממש מרגישה שהמדינה חייבת לך משהו. שאני, כאזרח משלם מיסים, חייב לממן אותך, את הדירה שלך, את המטפלת שלך ומה לא. המדינה נותנת לך בחינם טיפול רפואי לכל שארית חייך, סיוע בשכר דירה, דיור ציבורי והמוני קצבאות. מדובר במיליוני שקלים שאת מקבלת בחינם. לא הייתי רוצה להתחלף איתך, אבל אל תחשבי שכל מה שאת מקבלת מובן מאליו. הכל נלקח ממני ומהמיסים שאני משלם.
אני חושב שההתנהגות וצורת המחשבה שלך מעוררים באנשים אנטגוניזם ושנאה, וזו הסיבה להרבה מ"חוסר המזל" שפוקד אותך.
11. סתם אחד:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 12:47
למה את לא מבינה את המסר?? המדינה, משרד השיכון, משרד האוצר, העיריות, עמידר – לא רוצים שהבעיה תיפתר, אלא תיפטר.
12. רוטווילר:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 13:40
אם מישהו חושב שזה דבר חדש/המצאה של נתניהו ו/או מר עששית אזי יש לי חדשות עבורו, התנהגות זו עתיקה כימי המדינה.
13. בועז:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 14:16
10, פינת המסכן,
-
אתה, כאזרח משלם מסים, תיהנה מסיוע מהמדינה אם חלילה יקרה לך משהו. המסים שאתה משלם משמשים אותך, את עינת קדם, אותי, את כל אזרחי המדינה. המדינה בהחלט חייבת לנו משהו. בדיוק בשביל זה היא קיימת – כדי לדאוג לאזרחיה.
עינת, למקרה שלא טרחת לקרוא, עובדת ומשלמת מסים. אך זו אינה הנקודה. גם אם היה מדובר באדם שמצבו אינו מאפשר לו לעבוד, עינת, וכל אדם אחר שנסיבות חייו הביאו אותו למצב שכזה, זכאים לעזרה מהמדינה. לא מדובר בחסד שהמדינה עושה איתם.
אני מאחל לך שאיש מבני ביתך לא יזדקק לעולם לעזרה, אבל אם, חלילה, ביום מן הימים יקרה לך משהו שיצריך אותך להישען על המדינה, אתה תגלה עד כמה היא אינה ממהרת למלא את תפקידה, ולפתע תאמץ את אותה צורת מחשבה והתנהגות שלדבריך, "מעוררות באנשים אנטגוניזם ושנאה."
-
לטעמי, תגובתך היתה מטופשת ומכוערת.
14. הכריש:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 14:31
מה שתיארת פה צריך לפרסם בכמה שפות בפייס בוק ולהודיע לעולם מה פרצופה האמיתי של ישראל .
בנוסף יש להפנות קוראים בכול טוקבק שעוסק בהגירה מישראל לחו"ל לינק לבלוג הזה או לפייסבוק בקריאה לדור הצעיר לעזוב את ישראל כי הסיפור שלך מייצג מה יקרה להם בזקנתם.
בעיני את גיבורה יותר מלוחם שייטת כי את דבקה במשימת ההשרדות שלך תוך שמירת צלם אנוש
15. עינת קדם:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 16:26
מגיב 8, אמיר
לגבי הדירה השכורה ברח' המעגל – לא החסרתי דבר. שום דבר לא קרה. בעל הדירה חזר בו בגלל שלא הצלחתי לספק לו ערבות מהמשפחה. עינת
16. חיים:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 16:39
עינת היקרה
הסיפור שלך נוגע ללב וקשה. אני בטוח שכולם, כולל פינת המסכן, היו שמחים מאוד לעזור לך ולהקל במשהו את מצבך.
לא הייתי כותב את התגובה הזו אם לא הייתה לי קצת ביקורת: מה הרצון הזה שאת "מתה שיהיה לך ילד"? מה עם דאגה לילד וקצת פחות אנוכיות? גם לי יש כמה בעיות רציניות בחיים, אני לא מסוגל לדאוג לילד בחיי, ולכן אני מסתפק במעט אושר שמביאים לי האחיינים שלי שברור שהם לא תחליף, אבל מי כמוך יודע שהחיים זה לא פיקניק ולא כל מה שאנו רוצים אנו מקבלים. זה יפה מאוד שאת מוכנה לעשות את הוויתורים הדרושים לגבי עצמך על מנת שיהיה לך ילד אבל מדוע האנוכיות המדהימה הזו של לא לדאוג לילד או ילדה שאת תגדלי? הרי כבר עכשיו את לא מסתדרת אז מה יהיה אם יהיה לך ילד?
זה כמו התוכנית של יעל דן ברדיו שמעלה כל מסכנה או זוג מסכנים (בלי מרכאות) שהמדינה הייתה מוכנה לממן רק 100,000$ לטיפולי הפוריות שלהן (סתם דוגמא) כשטיפולים עולים 200,000.
הגיע הזמן שאנשים יתבגרו ויקבלו את זה שא: החיים לא הוגנים וב: להביא ילד לעולם זו לא זכות אלוהית ויש אנשים שעדיף להם, למדינה ובוודאי למסכן שהם יגדלו, שלא יהיו להם ילדים.
17. המגיבה המגובה:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 16:54
הלב שלי נשבר מלקרוא את הפוסט הזה. אני יודעת שזה לא מקובל לאחל לאנשים דברים רעים אבל כרגע אני מאחלת לכל האנשים ששמו לך רגל בדרך (בעלי תפקידים ובעלי דירות) וכן למגיב מספר עשר שימותו ביסורים מדלקת ריאות בליל חורף סוער על ספסל ציבורי כששתי רגליהם כרותות. וסליחה על הבוטות.
18. מירי ברק:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 19:47
עינת
את אדם אמיץ ביותר, אני יודעת שלא הייתי מחזיקה מעמד ולו גם במעט שבמעט ממה שאת עוברת ועברת בחייך. סיוט וגיהנום הייתי מכנה זאת. ויחד עם זאת אינך מפסיקה להיאבק, לנסות ולפתור את הבעיות שלא את יצרת, לנסות ולחיות במדינה ובחברה שדורסות את כל מי ששונה או זקוק לעזרה. גם המימסד ששם מכשולים על כל צעד ושעל וגם משכירי הדירות המגלים קשיחות וחוסר הבנה.
אני מאחלת לך שהמשך הדרך יהיה קל יותר, שתוכלי למצוא גם רגעי הנאה ושמחה ותגשימי את משאת נפשך להיות אם.
וליצור המכנה עצמו "פינת המסכן" אומר רק דבר אחד: אל תדון אדם עד שתגיע למקומו.
19. שומר חוק:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 20:41
מזלך עינת, שאת בנויה מברזל. וכנראה מעוד כמה חומרים.
התמונה שאת מתארת- נוראית. תעודת עניות למדינה פושטת רגל.
למדינה שאבדה כל אנושיות. ואני לא מתפלא. אין כיבוש נאור.
בדיוק כמו שכיבוש לא נעצר במחסום, ורבים מכחישים קיומו.
הכיבוש הפך אותנו רעים. אדישים. אכזרים. זה מתחיל מלמעלה.
מחונטה שלה מותר הכול, ועמך מנוצל, משולל זכויות כמו רווחה.
העיקר שהחארות שתמכו בלפיד, הם בעד עמותות, בעד פטרונות,
אלה מההייטק והטייקונים למיניהם. כדאי שתשלחי להם עותק, שמית.
20. אפרת:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 21:02
למגיב מספר 10,
פעמים רבות חשבתי על הדברים שציינת, על כך שאנחנו לא צריכים לקחת כמובן מאליו את כל הדברים שהמדינה מעניקה לנו. ובכן, אנחנו לא! כשתתמודד עם מטפלת שנוטשת אותך בהתרעה של 5 דקות גם אז לא תיקח שום דבר יותר כמובן מאליו. כשתעבור ועדות שבהן יטילו ספק בנכות שלך ובמגבלה שלך שנה אחר שנה גם אתה לא תיקח את הקצבאות כמובן מאליו. כשתרצה להשתחרר מהמוסד השיקומי שבו חיית רוב חייך, אחרי שראית שם מחזות שלא תיארת לעצמך שקיימים, שתחוש כיצד שואבים ממך את האנושיות שלך רק כי אתה זקוק לעזרה פיזית יומיומית גם אז אני מאמינה שלא תיקח את הדיור בקהילה כמובן מאליו.
הדיור הציבורי נועד לאנשים כמו עינת, אנשים שלא יכולים לעבוד מצאת החמה ולשכור דירה\לקנות דירה. (נק' למחשבה – אם עינת הייתה בוחרת לחיות במוסד כלשהו, זה היה עולה לך הרבה יותר).
תתאר לעצמך מה יקרה חלילה אם תחצה את הכביש מחר ותפגע מרכב, איך אתה היית רוצה לחיות, כמו שעינת מתארת? לא נראה לי.
לפני שאתה קופץ ואומר לה שתגיד תודה שמישהו זורק לה פירור, תחשוב שבכל מדינת רווחה שמכבדת את עצמה כל נושא הטיפול באנשים עם מוגבלויות מתקדם הרבה יותר, זה אולי נראה שאנחנו מקבלים המון כי המציאות של ישראל 2013 היא קשה, מאוד קשה. עד כדי כך שלאנשים מסוימים זה נראה שאולי כדאי להיות נכה כי מקבלים קצבאות וכאילו לא דופקים אותנו. אבל אם היית מעסיק מטפלת היית יודע שרוב רובה של הקצבה הולך אליה ועליה. אם היית נכה היית צריך לשלם על חשבונות\תרופות\טיפולים פרא רפואיים\אביזרי עזר שאינם בסל ועוד לא מעט דברים שהם פי כמה מההוצאות ה"רגילות" של כל אדם.
טיפול רפואי לכל החיים? אתה צוחק נכון? מי בדיוק בישראל מקבל טיפול ראוי בחינם לכל החיים? סתם השר"פ פורח ומלבלב? סתם כמעט לכל הישראלים יש עוד אחד או שני ביטוחים משלימים?
כשיהיו לך הורים מבוגרים מאוד אז תדע בדיוק על מה אני מדברת. אם חלילה תזדקק לעזרה פתאומית כלשהי מהמדינה שלה שילמת מיסים כל חייך, אולי רק אז תחוש את מה שאחנו מרגישים יום יום. עד אז שתהיה בריא ושלא תצטרך פירור מהמדינה.
21. יעל:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 21:39
איך אפשר לעזור????
זה באמת נראה לא סביר לבקש ממך לבצע אפילו מטלה אחת נוספת תוך כדי מסכת הייסורים הזו, אבל – אנא – אם את מסוגלת למצוא ולכתוב כאן איך אפשר לעזור. ולו במעט.
לא בגלל שזה באמת יעזור לך. אולי לנו. בבקשה…
22. סיפן:
20 באוקטובר, 2013, בשעה 23:51
אני קורא את מה שאת כותבת ואני חושב שהמדינה נוהגת כשורה.
אין ספק שהיא יכלה לתת לך (ולעוד הרבה אזרחים) יותר (אולי הרבה יותרׂ), אבל תמיד צריך להעביר איזשהו קו גבול, וקו זה לעד יהיה שרירותי.
כשאני קורא מה הציעו לך ועל מה את מלינה, אני דווקא מזדהה יותר עם משרד השיכון והמדינה.
23. גלית:
21 באוקטובר, 2013, בשעה 09:46
עינת לצערי אני כ"כ מזדהה איתך בתי גרה בקומה 4 ללא מעלית
עם נכות בכדי להוריד אותה לנשום אוויר ולראות עולם אני צריכה לשאת אותה על גבי 4 קומות
מדובר בנערה בת 20 .
הבית כלל לא מתאים לנערה עם נכות במשרד הרווחה שותים קפה ולא עושים כלום !!!
משרד השיכון כנראה בתרדמת .
בקיצור העולם ישר לעולם הנכים שלא מספיק סובלים מנכותם מוסיפים להם נכות נפשית
להם ולכל משפחתם .
ביקשתי הלוואות לרכב נעניתי בשלילה שלנכים לא נותנים הלוואה !!!
פניתי מספר רב של פעמים לאדון יאיר לפיד אך הוא פשוט התעלם מכל שאלותיי ורק ענה לי תגידו תודה שלא נגענו בקצבאות הנכים . פשוט בושה . אני הפכתי למטפלת שלה ונאלצתי לעזוב מקור פרנסה .
24. paul:
21 באוקטובר, 2013, בשעה 10:28
שלום עינת את מספרת את כל מעלליך צר לי וכואב לשמוע על הדברים שעברתם ,אלו הם מסוג הדברים שרק אנשים מוגבלים יכולים לעבור ולחוות אחרים לא מבינים ולא יבינו וגם לא יהיו איכפתיים במיוחד .אנו האנשים הנכים והמוגבלים /השונים מכל סוג שהוא כמו דני דין "הרואה ואינו נראה ".מאחל לכם מהיום או מהרגע שהכל יגמר עם הדירה לפחות רק טוב בהמשך והצלחה,ועוד דבר שהוא מוכח ותופס רק למי שהוא לא מיליונר (כי הם מסודרים ומשיגים לעצמם בממון העצמי הכל )ואני מדבר על האנשים הבריאים ושלא במיוחד איכפת להם "מי שלא חווה זאת לא מבין זאת ".
25. סלומון:
21 באוקטובר, 2013, בשעה 11:27
משרד הרווחה משרד הפנים משרד השיכון משרד הבריאות כולם גועל נפש אחד גדול.
על התחת השמן שלהם הם חושבים לסדר למקורבים שלהם דירות שמיעודות לאנשים שצריכים אולתם
מושחתים אדישים ומנוונים
26. המגיבה המגובה:
21 באוקטובר, 2013, בשעה 17:20
לסיפן ולמגיב 10: בעצם מה שאתם אומרים זה שהסיכוי היחיד של אדם נכה להיות עם קורת גג (שבה הוא יוכל גם לזוז ולהכנס לשירותים ולחדרים) זה להתלות על משפחתו. ואם אין לו משפחה או שלמשפחתו אין כסף- אז נגזר עליו להזרק לרחוב, באופן מילולי. גם אם הנכה יעבוד- מה שכמובן לא תמיד אפשרי מבחינה פיסית – הרי שיקצצו לו את הקצבה שהוא מקבל בהתאם לגובה המשכורת שלו, ואז שוב הוא ישאר ללא כסף. העלות של דירה עם מטפל ומחיה (בלי להתחיל לדבר על עלות הנגשה של דירה) שווה בערך כפליים ממשכורת ממוצעת. אני מניחה שאין הרבה נכים (ובעצם גם לא הרבה אנשים בריאים) שיכולים להרוויח בעצמם סכום כסף כזה. לי אישית קשה לחשוב שאני חיה במדינה בה זורקים נכים לרחוב, וקשה לי לחשוב על משהו דחוף וחשוב יותר שהמסים צריכים לממן.
27. עינת קדם מספרת על התעמרות מצד מוסדות המדינה | מאבק הדיור הציבורי:
21 באוקטובר, 2013, בשעה 22:34
[...] הפוסט הקשה והחשוב: שתפי:הדפסדואר אלקטרוניאהבתיאהבתי טוען… תגים: אורי [...]
28. סיפן:
22 באוקטובר, 2013, בשעה 22:39
למגיבה המגובה:
אעדן טיפה את מה שכתבת –
מה שאני אומר זה שהסיכוי היחיד של אדם נכה וגם של משפחה שבה שני בני הזוג עובדים להיות עם קורת גג (סבירה וקרובה ל-"מרכז התמיכה" שלה באזור המרכז) זה להתלות על משפחתם. ואם אין להם משפחה או שלמשפחתם אין כסף- אז נגזר עליהם לרדת מאוד ברמת חייהם.
(נראה לי שקצת נסחפת בחלק להלן: "אז נגזר עליו להזרק לרחוב, באופן מילולי" – לפי מה שהכותבת מתארת היא מקבלת ויכולה לקבל סיוע מסויים. גם אם גובה הסיוע לא לרוחך או לרוחה, להגדיר סכום של 825 אלש"ח בשנת 2010, סכום שמאות אלפי משפחות רגילות רק יכולות לחלום עליו, כ-"לזרוק מישהו לרחוב" שקול בעיני לעזות מצח)
29. עינת קדם:
23 באוקטובר, 2013, בשעה 10:33
לסיפן, אתה צודק, משפחות רגילות יכולות לחלום על סכום כזה (825,000 ש"ח לדירה בשנת 2010), כיוון שמשפחות רגילות היו יכולות למצוא דירה נהדרת בסכום הזה והן יכולות להסתדר בדירה קטנה של 2 חדרים. משפחות רגילות לא צריכות להרחיב את השירותים, ויכולות להסתפק בשירותים קטנים, משפחות רגילות יכולות להסתפק בחדרים קטנים כיוון שאין אצלן נכה שצריך מקום להתנייד בנוחות בכיסא הגלגלים, אין אצלן נכה שצריך מקום לאביזרים לנכותו (מנוף, כיסא גלגלים רגיל המתווסף לממונע, כיסא רחצה ועוד), משפחות רגילות לא חייבות דירה עם מעלית, שיקרה יותר, או דירה בקומת קרקע שאף היא מייקרת את העלות, ויכולות לגור בדירה שממוקמת בקומה השלישית, הן לא מעסיקות מטפל סיעודי. החוק מחייב את המעסיק הנכה להקצות למטפל חדר נפרד והן לא מחויבות לרווחתו של המטפל הסיעודי שאם הוא יידחף לחדר צר וקטן הוא פשוט לא יהיה שם יותר ולא יהיה מטפל. יש הרבה מגבלות.
ואני לא מדברת על זה שאני עובדת מהבית. אם לא יהיה לי מקום לפינת עבודה לא אוכל להתפרנס. אני לא מדברת על חדר קטן לילד (אם משרד השיכון לא מכיר בצורך בחדר לעובד סיעודי, הוא בוודאי לא מכיר במקום לילד שלי). אלה לא היו השיקולים שלי כלל. כל מה שרציתי הוא דירה נגישה שמאפשר מקום להתניידות נוחה בכיסא גלגלים וחדר לעובדת הסיעודית.
תאמין לי שלא מדובר בסכום שאינו לרוחי אלא בסכום שאינו מתאים לנכותי וזאת לא עזות מצח לכתוב שאני יכולה להיזרק לרחוב. אם אין לי דירה קבועה כי הסכום שבידי אינו ריאלי (אני מדגישה – הדירה לא תהיה בבעלותי אלא בבעלות המדינה), ואני צריכה לפנות דירה שכורה כשמנגד זכאותי לדיור ציבורי נשללת או שאין לי כסף להנגיש דירה שכורה על חשבוני או שאין לי כסף לשכר הדירה מול עלות המטפל הסיעודי או שבעל הדירה לא מסכים לשינויים בדירתו, ועוד – אני עלולה להיזרק לרחוב.
תאמין לי שלא מדובר בסכום שאינו לרוחי אלא בסכום שאינו מתאים לנכותי וזאת לא עזות מצח לכתוב שאני יכולה להיזרק לרחוב. אם אין לי דירה קבועה כי הסכום שבידי אינו ריאלי (אני מדגישה – הדירה לא תהיה בבעלותי אלא בבעלות המדינה), ואני צריכה לפנות דירה שכורה כשמנגד זכאותי לדיור ציבורי נשללת או שאין לי כסף להנגיש דירה שכורה על חשבוני או שאין לי כסף לשכר הדירה מול עלות המטפל הסיעודי או שבעל הדירה לא מסכים לשינויים בדירתו, ועוד – אני עלולה להיזרק לרחוב.
30. אזרחית:
23 באוקטובר, 2013, בשעה 14:01 רובנו לא יכולים אפילו לדמיין מה פירוש להתמודד עם נכות כזאת יום יום, אז בנוסף נדרשת כל ההתמודדות הבלתי אפשרית הזאת רק כדי לזכות בדברים הבסיסיים – קורת גג, מקלחת ובכלל אפשרות לתפקד ולעבוד?
מה עוזר הסיוע של המדינה אם בפועל אין אפשרות לממש אותו?
הייתי רוצה שייקראו את הטור ההזה כל מי שטוען שצריך לתת לכוחות השוק לטפל בכל הבעיות.
31. המגיבה המגובה:
28 באוקטובר, 2013, בשעה 17:03
לסיפן, מקווה שאתה קורא את זה אף על פי שעבר שבוע.
שוק השכירות לאנשים בריאים הוא גדול ומגוון בהרבה משוק השכירות לנכה. רק אחוזים בודדים אולי פחות מהדירות להשכרה היום מונגשות, לכן לזוג עובד ובריא יש הרבה יותר אפשרויות שכירות ויכולת מיקוח הרבה יותר גבוהה, ואי אפשר להשוות את מצבו ביחס לקורת גג למצב הנכה.
825 אלף ש"ח זה סכום שהנכה יכול לקבל רק בתנאי שימצא דירה בסכום הזה. האם אתה מכיר דירות שזה מחירן באזור המרכז? הנכה אינו יכול לקבל משכנתא, כיון שמקבלי קצבאות אינם זכאים למשכנתא. בנוסף לכך, נכה שגר בפריפריה (ששם יש אולי דירות במחירים כאלה) נתקל בקשיים למצוא מטפלים חלופיים לסופי שבוע ולמקרים בהם המטפלים חולים, כיון שהמסה הגדולה של המטפלים נמצא באזור המרכז.
דבר אחרון, נהוג להגיד בחברה קפיטליסטית שכל אחד מצליח ומתקדם בחיים לפי כישוריו, ומי שרוצה להתקדם כלכלית יכול לעבוד קשה ולהתקדם. גם אם נניח שאמירה זאת נכונה, הרי במקרה של הנכה כל הכנסה החל מ2000 ש"ח לחודש פוגעת בגובה קצבה. הכנסה גבוהה יותר עלולה לבטל לחלוטין את הקצבה. לא מדובר על מי שמרוויח עשרות אלפי שקלים בחודש אלא על סכומים שהם פחות מהשכר הממוצע, כך שגם האופציה של לעבוד קשה ולהתקדם בחיים אינה רלוונטית.
אני מציעה לך לנסות להכיר מקרוב אדם נכה ולהבין במה כרוך אורח החיים הזה. ואני מתכוונת רק מהבחינה הכלכלית.
************************
18.4.2022: התייחסות שלי למגיבים 10, 22, ו-28 - ציטוט מתוך תלונתי למבקר המדינה:
"[...]
4. שרשרת המלכודים והחסמים המונעים את מימושה של זכאות לדירה קבועה ונגישה לנכים
אני מבקשת להסב את תשומת לבו של המבקר לאופן שבו משרד השיכון נותן מצד אחד זכאות לדירה קבועה ונגישה לנכים, ומצד שני מציב חסמים ומלכודים המונעים את מימושה של זכאות זו, או שהוא מתעלם מקיומם של חסמים ומלכודים העומדים בפניו של בעל הזכאות. התוצאה היא שנכה כמוני, שקיבלה זכאות במשך שנתיים לא יכלה לממש אותה, וכעת אני עומדת להיזרק לרחוב.
א. דירת נ"ר:
1) על פי הנחיות משרד השיכון שהועברו לי, דירת נ"ר נגישה צריכה להיות עם נתונים מסוימות כדי שיתאימו לכיסא גלגלים. במהלך השנתיים שבהן ניתנה לי זכאות לדירת נ"ר, לא יכולתי לממש אותה. הפער בין התקציב שניתן לי, שעמד בשנת 2009 על 825,000 ש"ח, לבין המחירים הריאליים לדירה העומדת בתנאים הנ"ל היה גדול ולא יכולתי לגשר עליו:א) נאמר לי על ידי נאמנת נ"ר __________ שאסור לי להוסיף כסף בעת רכישת דירת נ"ר שתהיה בבעלות המדינה כדי לסגור את הפער בין התקציב שהוקצה לי לקניית דירה נגישה.
ב) גם אם משרד השיכון היה מתיר זאת, אין לי הון עצמי, ואילו היה לי הון עצמי מלכתחילה לא הייתי מקבלת ממשרד השיכון זכאות לדירת נ"ר. כמו כן, הבנק לא היה נותן לי הלוואה לסגירת הפער, שכן הבנק לא נותן הלוואות לחסרי יכולת כלכלית בעלי כושר החזר נמוך. מצד שני, אם היה לי כושר גבוה של החזר, לא הייתי מקבלת את הזכאות לדירת נ"ר.
[...]2) בכל התקופה שבה היתה לי זכאות חיפשתי דירה נגישה. למרות שהתקציב שניתן לי אמור להיות מותאם לעיר המגורים הנוכחית שבה אני גרה – רמת גן, נוכחתי במהרה להבין שהוא אינו משקף כלל את מחירי הדירות הנגישות ברמת גן וגם לא בערים הסמוכות לה, ולכן חיפושיי התמקדו בערים אחרות, כגון פתח תקווה, אור יהודה, יהוד, שהתקציב שניתן לקניית דירה בהן זהה לתקציב שניתן לקניית דירה בתל אביב, רמת גן וגבעתיים, תוך שעליי לעמוד בתנאי הבא כפי שהוא מנוסח ב"חוברת לזכאי ריתוק" (וכפי שנאמר לי בעל פה על ידי גב' _____:
"חשוב לדעת! מחירי הדירות משתנים בהתאם למיקומן ביישובים השונים. תקרת המחיר בישוב שאינו ישוב מגוריך יהיה בהתאם לישוב מגוריך או בישוב מבוקש, הנמוך בין השניים. באם בחרת בדירה שאינה ממוקמת ביישוב מגוריך המקורי, עליך לחזור אל נציג משרד השיכון והבינוי במחוז לקבלת מחיר דירה מעודכן ליישוב מגורים העתידי".
עולה מכך שאם אמצא דירה בעיר אחרת שבה ייתכן שמחירי הדירות זולים יותר, התקציב שניתן לי על ידי משרד השיכון ירד בהתאם, דבר שישאיר אותי שוב בפער.
[...]
ב. קניית דירה בבעלותי באמצעות מענק:
1) סמוך להודעה של הוועדה העליונה על זכאותי בדירת נ"ר ב-2009, קיבלתי את הודעתה של גב' __________ ממשרד השיכון על מבצע סיוע מיוחד לרכישת דירה בבעלותי, מבצע הניתן לזכאי דירת נ"ר (מצ"ב כנספח ט'). הסיוע כלל מענק כספי מותנה בסך 413,000 ש"ח, וסך של 371,000 ש"ח כהלוואה מסובסדת, צמודה למדד המחירים, בריבית של 4%, שההחזר ההתחלתי עליה הוא 1,838 ש"ח. את המבצע לא יכולתי לממש בשל הסיבות הבאות:
א) ההלוואה המסובסדת שניתנה לי מחייבת החזרים שלא הייתי יכולה לעמוד בהם.
ב) על פי מה שהבנתי מגב' __________, "הלוואה מסובסדת" היא למעשה משכנתה המותנית בהסכמתם של הבנקים לתת לי אותה.
ג) גם אילו יכולתי לעמוד בהחזרים והייתי מקבלת משכנתה, הסכום הכולל מסתכם ב-784,000 ש"ח – סכום הנמוך אף יותר מהסכום שהועמד לרשותי לאיתור דירת נ"ר שתירכש על ידי המדינה (825,000 ש"ח) שלא אפשר לי למצוא דירה נגישה בשל הפער בינו לבין מחירי הדירות בפועל. אין לי הון עצמי, ואילו היה לי הון עצמי לא הייתי מקבלת את הזכאות לדירת נ"ר ולמבצע זה הניתן לזכאי דירת נ"ר. כמו כן, הבנק לא נותן הלוואות לחסרי יכולת כלכלית בעלי כושר החזר נמוך. אם היה לי כושר גבוה של החזר, לא הייתי מקבלת את הזכאות לדירת נ"ר.
[...]
9. פנייתי לשר השיכון, מר אריאל אטיאס
א. מאחר שהוועדה הציבורית חסמה את דרכי לערעור, ומאחר שלא היה לי שום ערוץ תקשורת לפניות שבו אמצא אוזן קשובה לשאלותיי ולהסבריי, פניתי לשר השיכון, מר אריאל אטיאס, וביקשתי להיפגש עמו. רצ"ב כנספח כ"ו מכתבי מיום 21.8.12 לשר השיכון. במקביל, מר אבי סלומה, יו"ר עמותת אנשי"ם, שלח אליו מכתב ובו הוא ביקש ממנו שייעתר לבקשתי להיפגש עמו. רצ"ב כנספח כ"ז מכתבו של מר סלומה מיום 20.8.12.
[...]
ג. רציתי גם להציג בפני שר השיכון את הנסיבות המיוחדות של מצבי, שכן, חרף הודעתה של הוועדה הציבורית, שבה נכתב "למרות הנסיבות לא נמצא מקום לחריגה מהכללים", אף אחד לא בדק את הנסיבות שלי ואף אחד לא היה מוכן להקשיב להן:
המצב שבו אני נמצאת כיום נוצר בשל שרשרת של מלכודים וחסמים שמשרד השיכון הציב או שהתעלם מקיומם, שמנעו ממני למצוא דירת נ"ר. התוצאה היא שאני גרה בשכירות, ודמי השכירות באים על חשבון הקצבה למטפלת סיעודית שאני מקבלת מהביטוח הלאומי. בהיעדר מטפלת, אני לא מתקלחת כלל, ובשעות הארוכות שבהן בן זוגי נעדר מהבית אני לא אוכלת, לא שותה, לא יכולה להיכנס למיטה, ובכל פעם שאני נכנסת לשירותים אני מסכנת את עצמי במעבר מהכיסא לאסלה ולהפך. אני נאלצת לבקש עזרה מאנשים זרים, ואף מלקוחות. רצ"ב כנספח כ"ח ו-כ"ט מכתבה מיום 10.9.12 של גל _____ (לקוחה) ומכתב מיום 12.8.12 של מלי _____ (שכנה), המתארים את קשיי כנכה התלויה בעזרת הזולת ללא מטפלת.
[...]
11. הקריטריונים שמציב משרד השיכון לקבלת זכאות
אני מבקשת להסב את תשומת לבו של המבקר לחוסר ההיגיון בקריטריונים שמשרד השיכון מציב לקבלת זכאות לדירת נ"ר ולסיוע מוגדל בשכר דירה:
[...]
ב) קריטריונים הנוגעים לקצבאות נכות של שני נכים המתגוררים ביחד
מהקריטריונים הבלתי אפשריים שמשרד השיכון מציב עולה שכנכה הזכאית לקצבת נכות, עצם המגורים שלי עם אדם נכה הזכאי אף הוא לקצבת נכות, שוללים ממני זכאות לדירת נ"ר.
בן הזוג שלי מקבל קצבת נכות, ועל פי משרד השיכון, קצבת הנכות שהוא מקבל נכללת בחישוב ההכנסות המשותפות, לצד קצבת הנכות שלי. התוצאה היא שבמקום שמשרד השיכון יקל עלינו כנכים, הוא יוצר מצב שבו הנכות שלנו שבגינה אנחנו מקבלים קצבת נכות מכשילה אותנו. וכך נוספו לחישוב ההכנסות 5,000 ש"ח, בעוד שתקרת ההכנסות המותרת (כך נודע לי מבירור שלי שערכתי ולא ממשרד השיכון, המסתיר מידע זה) עומדת על השכר הממוצע במשק. מכאן שאם נצרף לכך את השכר מעבודה שלו ושלי, אין לי שום סיכוי לעמוד בקריטריונים שמשרד השיכון קבע. משרד השיכון מצפה ששני אנשים נכים שגרים ביחד יעמדו באותם קריטריונים שאדם נכה אחד נדרש לעמוד בהם.
אפילו בחישוב צריכת המים, העלות נקבעת בהתאם למספר הנפשות הגרות בבית. בקביעת העלות למשק בית שבו מתגוררות 5 נפשות יש התחשבות בכך שהצריכה היא של 5 נפשות, לעומת משק בית שבו מתגורר אדם אחד או שני אנשים. במשרד השיכון לא מצאו לנכון להפעיל התאמה זו בייחוד כשמדובר בשני אנשים נכים.
ג) קריטריונים הנוגעים להכנסות מעבודה של שני נכים המתגוררים ביחד
גם בנושא זה מפעיל משרד השיכון קריטריונים בלתי אפשריים, שמהם עולה שכאדם עובד המשתכר פחות ממחצית משכר המינימום, עצם המגורים שלי עם אדם נכה העובד אף הוא - גם אם הוא משתכר פחות ממחצית משכר המינימום - שוללת ממני זכאות.
[...]"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.