 |
| מתוך ברלין-רמת גן (צילום: עינת קדם) |
הפוסט מופיע בספרי "הוועדה דנה בבקשתךְ לתת לה בונבוניירה, והחליטה". הספר בתהליכי הפקה.
 |
*************************
משרד השיכון, דירת נ"ר
1. יוחנן:
28 באוקטובר, 2013, בשעה 23:30
תודה עינת
תודה שאת מצליחה לעלות לי את רמת האופטימיות.
במדינה הזאת שאני אוהב, אבל, חדלה מלהיות שלנו והפכה את כולנו לשקופים.
2. יפעת:
29 באוקטובר, 2013, בשעה 05:22
וואו, מרגש ומכמיר לב גם יחד, ובאמת כל הכבוד לך. עברתי הרבה פחות מזה ונפלתי ונשברתי אינסוף.
ועכשיו מה? מתי תהיה דירה ממשרד השיכון? האם זו הדירה השכורה האחרונה שתגורי בה? איך מתקדמים התהליכים בעניין?
…וכמובן שיהיה בהצלחה. חושבת עלייך המון אחרי כל פוסט כזה שהוא בום לבטן.
3. אורן:
29 באוקטובר, 2013, בשעה 08:58
ואולי הטעות היא שאת מתעקשת לגור בתל אביב (על פרבריה)?
4. יאיר ח.:
29 באוקטובר, 2013, בשעה 09:40
מרגש. כנה. תודה.
5. עינת קדם:
29 באוקטובר, 2013, בשעה 10:27
למגיב 3, אורן,
אני רוצה לפרט לך את השיקולים לכך שהנכה ימשיך לגור בסביבת התמיכה שלו שהוא בנה עד כה:
א – את החיפוש אחרי דירה שכורה הגבלתי לרמת גן, תל אביב וגבעתיים, כיוון שהזכאות לדיור ציבורי ניתנה לי לערים אלה, בהתאם למקום מגוריי בדירה השכורה הקודמת – ברמת גן. אם הייתי עוברת לגור בדירה שכורה בעיר שאינה ת"א, ר"ג או גבעתיים, הדיור הציבורי שהיה נקבע לי לכל חיי היה באותו עיר. לכן חיפשתי דירה שכורה בערים אלה, כשהשיקול שלי היה להמשיך לגור סמוך לאזור שבו ביססתי את סביבת התמיכה שלי, נגישות בדירה או פוטנציאל לנגישות, ושכר דירה נורמלי שאוכל לעמוד בו נוסף על עלות ההנגשה.
ב – למה אתה חושב שבערים אחרות הדירות השכורות נגישות יותר ומתאימות יותר לנכים? למה אתה חושב שבעלי הדירות שם שונים ומוכנים יותר לבוא לקראת הנכה? כמובן, אין לי טענות כלפי בעלי הדירות, זה הנכס שלהם וזאת זכותם לעשות איתו מה שהם רוצים, אבל הבעיות דומות בכל עיר, ובשלב מסוים חיפשתי בערים אחרות, והבעיות היו דומות.
ג - אמי אלמנה, מבוגרת, גרה בדרום ת"א ביד אליהו. המעט שהיא מסייעת לי ואני מסייעת לה חשוב לי מאוד. הקרבה אליה חשובה לי. חשוב לי להישאר בסביבת התמיכה שלי, במקומות שנגישים לי, קרוב לאנשים שעוזרים לי ביומיום בנכותי.
משרד השיכון מכיר בחשיבות של הישארות בסביבת התמיכה של הנכה, ולכן הוא קובע לנכה הזכאי לדיור ציבורי סכום המתאים לדירה בעיר מגוריו כדי שיאתר שם דירה קבועה. הצרה היא שבפועל הסכומים שהוא מקצה לכל עיר נמוכים באופן משמעותי ממחירי הנדל"ן באותה עיר. ואסור לנכה להשתמש באותו תקציב עבור עיר אחרת – בעיר אחרת התקציב שונה, וגם שם קיים פער משמעותי בין הסכום שניתן לבין מחירי הדירות בפועל. זה לופ שכתבתי עליו למשרד מבקר המדינה, למשרד השיכון, לשר האוצר, לחברי כנסת, והוא הסיבה שאני נאלצת להמשיך ולגור בדירות שכורות (נוסף על מחדלים נוספים של משרד השיכון, שפורטו ב"בלתי מוגנת").
6. שומר חוק:
29 באוקטובר, 2013, בשעה 12:56
כשאני חושב על כמה אנשים לא זכאים לכל מיני זכויות במדינה.. והם זוכים, כי הם קרובים לצלחת, או כי מענה לצרכים שלהם משמש את הפוליטיקאים, אז מצמרר לחשוב מה עברת. על החסד…. מגיע לך.
7. רוטווילר:
29 באוקטובר, 2013, בשעה 16:48
די נימאס לי להסביר לכם שתקנות שניקבעו ע"י פקידון שמעולם לא באה במגע ישיר וממושך עם נכה אי שם בראשית ימי המדינה, כמעט לעולם לא ישונו ע"י פקידון אחר שנוח לו להרגיש שהוא אדון לגורל איזה נכה נזקק לחתימתו. מדיניות כול ממשלות ישראל מאז ראשית ימי המדינה היתה ונשארה: "מכה טוב הוא נכה שלא עולה לאוצר פרוטה כלומר נכה מת".
8. אשר:
30 באוקטובר, 2013, בשעה 18:55
עינת , כאח לאחות שהיא בעלת שיתוק מוחין מלידה ההורים שלי בדקו כ 100 דירות בדיור הציבורי לפני שהצליחו להשיג דירה לאחותי, אני זוכר היטב את שבעת מדורי הגהנום אותם הם היו צריכים לעבור לפני שהצליחו לשכן אותה בדירת קרקע נגישה קרובה לביתם, יותר מזה משרד השיכון והביטוח הלאומי שלחו בלשים במסווה של טכנאי גז כדי לצלמה על מנת לבדוק האם באמת אחותי היא נכה או מתחזה, האם פתאם לאחר 36 שנה היא תעזוב את כסא הגלגלים ותתחיל להתעופף כפייה בהופעת בלט ברחבי העיר.
אני שמח שכתבת מהלב ומערכת הארץ מצאה לפרסם זאת, בתקווה שהדבר יוביל לשינוי תודעתי ומציאותי בארצנו
בהערכה
אשר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.