יש פנייה ימינה?

פורסם בהארץ ב-23.8.2013

(צילום: עינת קדם)

בצד ימין - האמבטיה והכיור בדירה השכורה באלוף דוד ברמת גן שבה גרתי 3 שנים - לפני ההנגשה. בצד שמאל - הוציאו את האמבטיה ועשו מקלחון פתוח, שמו כיור אחר נמוך בצד ימין (לא רואים) (צילום: עינת קדם)

בצד ימין - השירותים בבית באלוף דוד לפני ההנגשה. אין סיכוי להשתמש בשירותים כאלה עם כיסא גלגלים בחדר כה קטן וצר; בצד שמאל - בהנגשה ביטלו את הקיר המשותף עם המקלחת ושמו שירותים לכיוון אחר, עם הגבהה ומאחזים (צילום: עינת קדם). הנגשות נוספות: ארון קיר שהצר את המסדרון ולא אפשר סיבוב למקלחת בכיסא הגלגלים - בהנגשה הוציאו אותו; פתח צר בכניסה לחדר השינה - הרחיבו את הפתח והחליפו את הדלת; פתח צר בכניסה למטבח - הרחיבו אותו; מדרגה בכניסה לבית ושביל משובש - בהנגשה עשו שביל ורמפה נגישה, ועוד. עלות השיפוצים  - 50,000 שקלים

הפוסט מופיע בספרי "הוועדה דנה בבקשתךְ לתת לה בונבוניירה, והחליטה". הספר בתהליכי הפקה.

***********************

משרד השיכון, דירת נ"ר

1. יפעת:
24 באוגוסט, 2013, בשעה 16:10
חייבת לשאול- למה באזור המרכז?
בעלי נכה בכסא גלגלים. אמנם ידני ולא ממונע אבל גם זה קשה. תמיד גרנו מחוץ לאזור המרכז- בחיפה או בישובים קטנים בצפון. בחיפה גרנו בדירה נגישה בבניין חדש, ובישובים כפריים גרנו בבתי קרקע אמיתיים נגישים ורחבים. המחיר- הרבה יותר זול מדירה צפופה מאוד בת"א. באחד הישובים היה לנו בית נגיש בצורה מושלמת,כולל מטבח מונמך, מקלחת ענקית ונגישה, דלתות הזזה רחבות בחדרים ועוד ועוד. הוא נבנה עבור אדם נכה. יש כמה כאלה בישובים כפריים בצפון. אולי גם בישובים אחרים באזור השרון. שם לא בדקנו.
מה התקציב שלך?
אם את יכולה לצאת מאזור המרכז איכות החיים שלך תעלה פלאים. תאמיני לי. אזור התענכים, אזור הגליל התחתון, עמק יזרעאל.
ומה לגבי קיבוצים? בחלקם מוצעות דירות להשכרה, ושם יותר קל לעשות שינויים כי זה לא בעל בית פרטי שמוכן או לא מוכן, אלא איש קשר שאחראי על ענף השכרת הדירות וממש לא אכפת לו מה תעשי כל עוד את משלמת. יש גם קיבוצים עם דירות נגישות שהותאמו במיוחד לקשישים ובעלי מוגבלויות.
לבי לבי עלייך. בהצלחה יקירה.


2. motior:
24 באוגוסט, 2013, בשעה 19:11
שיהיה בהצלחה!


3. אחת:
24 באוגוסט, 2013, בשעה 22:54
בהצלחה! הלוואי שיכולתי לעזור 


4. עינת קדם:
25 באוגוסט, 2013, בשעה 10:19
היי יפעת,
סביבת התמיכה שלי היא במרכז וחשוב מאוד לנכים להישאר באותה רשת תמיכה שיש להם ושהם בנו במשך שנים. זאת הסיבה שכאשר משרד השיכון מאשר דיור ציבורי, הוא מאשר זאת לנכה בהתאם לאותה עיר שבה הנכה מתגורר. למרבה הצער, אילו משרד השיכון היה מתאים את התקציב בהתאם למחירי הנדל"ן באותן ערים, הייתי כבר גרה בדיור ציבורי ולא גרה בשכירות פרטית. כתבתי על כך למשרד מבקר המדינה, לשר האוצר ולחברי הכנסת לפני יותר מחודש.
פירטתי את הסיבות לכך שנכים מנועים מלממש את הזכאות שלהם לדיור ציבורי בכל עיר שהיא, וזאת בשל הפער בין התקציב שמשרד השיכון מקצה לכל עיר לאיתור דירה על ידי הנכה לעומת מחירי הדירות בפועל באותה עיר, בין שזוהי רמת גן (התקציב לרמת גן, גבעתיים ותל אביב זהה), חולון, בת ים, בני ברק, פתח תקווה ועוד. כתבתי מה נכים נאלצים לעשות כדי לממש את זכאותם: לקחת הלוואות (גם בשוק האפור) ולהוסיף כסף "מתחת לשולחן" למוכרים כדי לגשר על הפער הזה, וזאת בלית ברירה ולאחר המתנה של שנים לדיור ציבורי. לכן אני נמצאת במצב הזה. אם המדינה היתה מגלה אחריות זה לא היה קורה. לא הייתי צריכה לגור בדירה שכורה ולשלם אלפי שקלים על דמי השכירות (שבאים על חשבון צרכים שלי כנכה), לא הייתי צריכה להתפנות בכל 3 שנים מדירה שכורה ולחפש אחרת, לא הייתי צריכה להנגיש אותה על חשבוני, לא הייתי צריכה לחיות בחרדה כזאת לגורלי בכל יום, בכל שעה.

ציטוט ממכתבי: "בישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה מיום 7.5.13, שדנה בהקצאת דיור ציבורי לזכאים בעקבות דוח מבקר המדינה 59ב (להלן "הוועדה"), נאמר על ידי מר רונן כהן, סמנכ"ל בכיר אכלוס במשרד השיכון: 'אין נכה אחד שהוא מנוע מלממש את הזכות שלו. לנכים יש פריבילגיה שאין לאחרים – עומד לרשותו תקציב, הכדור נמצא בידיים שלו. הוא יכול למצוא דירה ולהגיד שהיא מתאימה" (עמ' 36-37 לפרוט');

דברים אלה מתייחסים לנכים מרותקים לכיסא ממונע בעלי הכנסות נמוכות המקבלים ממשרד השיכון זכאות לאיתור דירת נ"ר (נכסי רכישה) שתירכש על ידי המדינה ובה הם יוכלו לגור במסגרת דיור ציבורי. ואולם המצב אינו פשוט כפי שמר כהן מציג אותו. לזכאות זו אין כל ערך והיא נותרת על הנייר. משרד השיכון מקצה סכומים בלתי ריאליים לרכישת דירות תוך התעלמות ממחירי דירות המתאימות למצבם הייחודי של נכים.

ההשלכות הן: א) נכים ממתינים שנים למגורים בדירת נ"ר ונאלצים לגור עם הוריהם או לגור בדירות שכורות, לפנותן בכל שנה שנתיים ולהתמודד בכל פעם מחדש מול חיפוש מתיש אחר דירה שכורה שתתאים למצבם, ולהנגיש אותה על חשבונם. ב) כדי לממש את זכאותם נכים נאלצים לקחת הלוואות (גם בשוק האפור) ולהוסיף למוכרים עשרות אלפי שקלים "מתחת לשולחן" עבור הדירה שבה הם יגורו בדיור ציבורי."

במכתב פירטתי שורה של סיבות לכך שהדירות שמשרד השיכון מקצה אינן יכולות להתאים לנכים. עד היום לא קיבלתי שום תגובה על כך מחברי הוועדה שבה השתתפו בין היתר מרב מיכאלי, אילן גילאון, מיקי רוזנטל ודב חנין,
גם לא ממשרד האוצר ומקארין אלהרר מ"יש עתיד". 


5. נלי:
25 באוגוסט, 2013, בשעה 12:43
עינת, נהניתי מהבלוק, באמת לפררסס כל יום לא בא בחשבון. אל תוותרי על הפנייה ימינה.


6. יפעת:
27 באוגוסט, 2013, בשעה 04:47
נחמץ הלב. באמת, לא כקלישאה.
תודה על תגובתך, ואני מאוד מקווה שמצאת בינתים דירה. בעיקר אני מקווה שלא נאלצת להתפשר כל כך בשביל בית, המקום ההוא שאמור להיות המפלט החם, המנחם, הבטוח והיציב. הצורך להתפשר על נגישות, על איכות חיים שתאפשר נורמליות ועצמאות, עד כמה שניתן, זה עצוב, עצוב מאוד. דווקא הבית אמור להיות המקום הכי נגיש והכי בטוח, הכי שלך.
מאוד מקווה שמישהו שם יענה מתישהו, ויענה לעניין, אבל לא הייתי בונה על זה. ככה זה. כמו שכתבתי- לבי איתך, את תמיד מרגשת בכתיבתך, בהצלחה.
אולי לא תאמיני אבל כשסיפרתי לילד שלי (בן 5) את הסיפור של הפוסט הזה (הוא מודע להכל, יש לו הרי אבא נכה) היו לו כמה הצעות כל כך יפות ותמימות, ונותרתי דומעת כשאמרתי לו שאין לנו באמת יכולת לעזור לך. מחזיקה לך אצבעות.

7. עינת קדם:
30 באוגוסט, 2013, בשעה 13:09
תודה, יפעת,
ונשיקה ממני לבן שלך.