יום חמישי, 12 במאי 2016

אני בוכה קצת ואחר כך אני בסדר

פורסם בהארץ ב-12.5.2016

(צילום: עינת קדם)






רמפה ארוכה ורחבה מאבנים משתלבות בבורדו ואפור. בשני הצדדים יש מעקה ארוך לבן. בצד שמאל למטה יש גינה.
הרמפה מכיוון דלת ביתי. ממשיכה ישר ושמאלה. לגינה מגיעים מסביב - שמאלה ושמאלה במקום השער. את השער רואים בהיום שבו קניתי צמחים שהונחו על הרמפה המובילה לביתי (צילום: עינת קדם)



הפוסט מופיע בספרי "הוועדה דנה בבקשתךְ לתת לה בונבוניירה, והחליטה". הספר בתהליכי הפקה.

צילום כריכת הספר "הוועדה דנה בבקשתךְ לתת לה בונבוניירה, והחליטה". מרפסת קטנה פתוחה בקומת קרקע המשקיפה לחצר. במרפסת כיסא עץ קטן מאוד. מולו כיסא לבן מפלסטיק ועליו ישן חתול. במסגרת בטון מוגבהת מעט מהרצפה מונחים עציצים גדולים עם צמחים. ברקע שמיים עם עננים לבנים, ועליהם שם הספר ושם המחברת, עינת קדם.





16:52 12.05.2016
ריגשת אותי
כמוך, גם אני מזיל כל יום דמעה אחת, הנאספת אל ים הדמעות. כמוך, פוגש אנשים יפים המאירים את יומי ובדרך כלל כמוני שקופים. תקווה אחת מקננת בפינת ליבי, שאי-פעם "נהייה בסדר".
פורסם על ידי ב-
תוויות: ,

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.

הירשם ל- תגובות לפרסום (Atom)