פורסם בתפוז ב-4.1.2012
אני אוהבת סטנדאפ, אבל רק מעט סטנדאפיסטים מצליחים להוציא ממני צחוק של ממש. למשל, כשאלי גלפרין דיבר על שטיפת כלים לא הפסקתי לצחוק, צחוק משחרר, מתגלגל. גלפרין ודומים לו הוא סטנדאפיסט מזן אחר. הזן האינטליגנטי, היצירתי, שלא זקוק לנוסחאות קבועות, שחוקות, כדי להפעיל את הקהל.
יש כאלה שהולכים על נושאים בטוחים. למשל, תימנים, ערסים, נישואים, זוגיות. זה תמיד עובד. התימנים קמצנים, הערסים פתטיים, הגברים הם קרבן אומלל שנקלע לזוגיות מלחיצה לצד האישה הביצ'ית הנושפת בעורפם. ויש כאלה שמאמינים שלנשים שמנות, מכוערות ונכות יש זכות קיום רק בזכות היותן מושא לצחוק.
התכנית "קומדי בר" משודרת בערוץ ביפ. בתכנית מקובצים קטעי סטנד אפ של סטנדאפיסטים, רובם גברים. הודות לממיר שמאפשר הקלטות של תכניות וסדרות הקלטתי את "קומדי בר". בכל פעם אני צופה קצת, ככל שמאפשר לי הזמן.המנחה היפה נטלי דדון מזמינה לבמה את דדי נחום. הוא מתחיל בסטנדאפ, ואז עובר לנושא אחר:
"אני לא מזמן הייתי בחתונה, הייתי בחתונה שהכלה הייתה מכוערת, מה זה מכוערת, בסוף החופה, הפריחה יונים, היונים חרבנו עליה, משהו מזעזע... הייתי בחתונה שהכלה הייתה שמנה. זו החתונה היחידה שהכלה הרימה את האורחים על הכתפיים. נשבע לכם, משהו מכוער לגמרי" (קומדי בר, 30.10.11).
הקהל גועה בצחוק. אני נדהמת. זה אמיתי?
נטלי דדון מזמינה לבמה את עידן בן דוד. הוא מציג את הגרסה שלו להומור על נשים שמנות:"... גם לא ידעתי שיש קטע כזה בפייסבוק, לשמנות, להצטלם מלמעלה באלכסון, שכל הראש מסתיר את הגוף. מה זאת הרמאות הזאת? אני לא ידעתי את זה. היא רושמת לי: 'יש לי הפרעות אכילה'. אני אמרתי: 'הפרעות אכילה. היא בטח מקיאה, היא בטח כוסית. היא באה אליי הביתה, הבנתי שהפרעות אכילה זה אומר ששום דבר לא יכול להפריע לה לאכול. היא עמדה בכניסה של הבית, ערב יום שישי, השבת לא נכנסה. נשבע לכם, היא אומרת לי 'אני רוצה...(מחיאות כפיים) לשתות תה'. הדלקתי את הדוד. נשבע לכם. מלחיצה, באלוהים. והכי מפחיד... : 'אתה יודע, זה יכול להיות מה זה מעניין, יש לי גם אחות תאומה'. אמרתי לה, 'מאמי, פרה פרה, אוקיי?'" (קומדי בר, 30.10.11)
ובתכנית אחרת, יוסי טרבלוס:
"יש את הבנות שלא מודעות לעצמן. יש את הבנות המכוערות שזה קצת לא נעים, אבל לפני שבועיים עמדתי בתחנת אוטובוס בדרום תל אביב. על הספסל היו מונחות, לא יודע, זרוקות שם איזה שתי מכוערות, מה מכוערות, כאילו מישהו פתח כלוב ב'אס-או-אס' והן ברחו החוצה, נשבע לכם. מה זה מכוערות, גמל שלמה עם קוקו, באמת. משהו מזעזע לגמרי. אני לא הייתי נוגע בהן עם סמן לייזר, כן? ואני, כמו שכבר הבנתם, הסטנדרטים שלי לא כאלה בשמים... בקיצר, על הספסל, אחי, עקרבות, כן? (מחיאות כפיים)... לפחות אחת הייתה מכוערת, את השנייה לא ראיתי בגלל הזקן.... אז אחת אומרת לשנייה (בקול מעוות): 'אפרת, נראה לי ממש מאוחר. אולי כדאי שנתפוס איזה מונית?' אז השנייה אומרת לה: 'מה פתאום? מה, זה נראה לך? ואם הנהג ינסה לעשות לנו משהו?' מי יכניס אותך למונית בלי פנקס חיסונים ומחסום לפה, יא חתיכת מכוערת. מה את חושבת" (קומדי בר, 7.11.11).
יש גברים שחושבים שצחוק שלהם על הכיעור של עצמם נותן להם לגיטימציה, מעין חסינות, לצחוק על כיעור של נשים. כמו רופא השיניים של ג'רי סיינפלד. ג'רי חשד בו שהוא התגייר רק כדי לספר בדיחות על יהודים. זה דווקא מצחיק, וגם לרדת על עצמך כשמן ומכוער זה מצחיק. הנה למשל, אבי פינסו:
"אני מקווה שיש למצלמה פס רחב, כדי שיראו אותי גם בבית... אני בעוד שני קילו מתחיל לשלם ארנונה... האמת אני מת לחזור למשקל המקורי שלי – 3.800... איזה מכוער אני, אה? איזה מכוער אני. גם שמן, גם מכוער. אלוהים דפק אותי מכל הכיוונים" (קומדי בר, 28.11.11).
צחקתי. זה חמוד.
והנה דוגמה הפוכה - סטנדאפיסטים שיורדים על עצמם ובאותה נשימה משפילים נשים נכות. "נכוֹת" היא מילת קוד שאנחנו אמורים להבין ממנה שהנשים האלה פגומות ומשתייכות לקבוצה הנחותה ביותר:
והנה דוגמה הפוכה - סטנדאפיסטים שיורדים על עצמם ובאותה נשימה משפילים נשים נכות. "נכוֹת" היא מילת קוד שאנחנו אמורים להבין ממנה שהנשים האלה פגומות ומשתייכות לקבוצה הנחותה ביותר:
"אני לא הולך לים כי אני שמנמן. באמת, אני נכנס לחוף, כולם יפים, שריריים עם ריבועים, אני כולי מכוער, אין לי מה להציע. איזה חוף אני הכי אוהב בארץ? חוף הנכים בהרצליה [מחיאות כפיים סוערות]. זה החוף היחיד שאני נכנס עם יתרון. היופי שלי תופס ברמה בינלאומית. אני מתחיל עם נכות בלי בושה. 'תסלחי לי, זה כאב?' – 'מה?' – 'שנפלת בגיל 4 ושברת את כל עמוד השדרה... 20 שנה אני גנן, עוד לא ראיתי צמח כמוך. לא ראיתי'" (דניאל כהן, קומדי בר, 14.11.11).
"אני אף פעם לא התחלתי עם בחורות פצצות, באמת, תמיד, משהייתי צעיר הייתי מוותר מראש, אני אפילו בחלומות ארוטיים באות לי כונפות... אני נגד לצחוק על כונפות כי בעיניי כונפה זה סוג של נכות, באמת, נכות. צריך להיות חניה לכונפות, צריך שיהיו שירותי כונפות, בלי מראות, נגיד אם כונפה מגיעה לבר צריך להגיד "חבר'ה, קומו, יש פה כונפה"(ארז שלם, "צחוק מהעבודה", 17.7.11).
אז תגידו שאני קטנונית ומשביתת שמחות, שבסטנדאפ לא צריכים להיות נושאים שהם בגדר טאבו, שמותר, והכל בסבבה וברוח טובה ללא כוונה רעה – אותי לא תשכנעו. זה דוחה, זה לא הוגן, זה נחות, זה מבזה, זה חרא של הומור. סטנדאפ, וקהל שנהנה מהומור כזה הוא ביטוי להדרת נשים מהחברה. נשים נכות, נשים שנתפסות כלא יפות ולא רזות מודרות מהחברה. הן אאוט. כמו הנשים שנשלחות על ידי החרדים למושבים האחוריים באוטובוס, נשים שלא עונות על הקריטריונים של רזון ויופי מודרות לשוליים, ומותר לצחוק עליהן.
"סוף סוף נפל לי האסימון. היום ראיתי את עצמי באמת. בלי מסכות, בלי יכולת לתרץ תירוצים ולברוח. ראיתי. ראיתי כמה אני שמנה. עכשיו אני לא יכולה יותר להתפלא למה אף אחד לא רוצה אותי. מה הפלא? ולמה אני עדיין מנסה להיאחז באיזו סוג של תקווה שמישהו יאהב אותי - אותי באמת. יא שמנה, יש לך מזל שאנשים לא יורקים עלייך ברחוב. כל כך הרבה כיעור, זה פשוט לא ייאמן כמה מכוער אדם אחד יכול להיות. כמה חבל שהאדם הזה הוא אני. יש בזה משהו משחרר, האמת. הידיעה איך החיים שלי הולכים להתנהל. לבד. זה טוב, כי ממילא לא הצלחתי להתאהב באף אחד. לא מאז אבי. והוא לא רלוונטי. איך בכלל העזתי להשלות את עצמי לרגע שמישהו כמוהו יאהב מישהי שמנה ומכוערת כמוני?!?!
אז זהו. זה כל הסיפור. לא יכולה לחיות עם עצמי יותר במצב הזה. כל הזמן עולות בי תמונות של עצמי עם שריטות לאורך כל הגוף... שריטות מלאות בדם. זה מה שאני רוצה. רוצה להיות מכוסה בדם של עצמי. רוצה למות כבר. שמישהו כבר פאקינג יגאל אותי מיסוריי! מה יהיה?!?! נמאס לי מאותן ״חברות״ שכבר בא לי לצרוח. בא לי לצרוחחחחחח! אהההה ו-אההההה ו-אהההההההההההההההההההה! אני רוצה לקחת איזשהו חפץ, להכות איתו את הראש שלי ולהגיד לו להיות בשקט.
המחשבות הורגות אותי. אני חייבת לרוץ, לברוח, להסתתר. אררררררר. אני משתגעת?!? כן, זה סופי, השתגעתי. הדבר היחיד שבא לי לעשות עכשיו זה לרוץ. לרוץ ולמות. מתי זה יקרה כבר?!? מתי?!? הרי אין לי כבר מה לעשות פה בעולם הזה. אין משהו או מישהו שמחכה לי. אני יכולה להמשיך להיות אופטימית כמו שהייתי עד עכשיו עד מחר, אבל בתכל׳ס, כשאני מסתכלת בעיניים הגיוניות - לא מחכה לי כלום ואני כישלון חרוץ. ולא רק שאני כישלון, אני כישלון בין סיפורי הצלחה רבים. אני כישלון בין אנשים שאומרים שלא עשיתי מספיק. צודקים. הם תמיד צודקים. כרגיל. אני אפס, אני ויתרתי, אני התעצלתי ואין דבר אחד שעשיתי שיצא ממנו טוב. זאת אני. כן. זאת אני.
אתה, שעובר ברחוב רואה אותי, מפלצת מכוערת שמנה ומגושמת, בטעות המבט שלך נפל עליי - בטח נבהלת, הרי לא כל יום רואים מפלצת. וכהתעשתת ציקצקת בלשון ומילמלת מתחת לאף , עוד אחת שמנה עצלנית עם רגליים רחבות ושמנות.. ממש גועל נפש. תנחש מה, אתה צודק. זאת אני. אני היא אותה מסכנה, שמנה ובודדה שאחרי זה בנים צוחקים עליה ועל כמה היא נואשת, כמה מכוערת, ואיך היא בכלל מעזה לחשוב שמישהו יוכל לאהוב אותה עם כאלה ירכיים גדולות. כן, זאת אני. זה הסיפור שלי וזאת האמת כולה. אז נכון כשאני יורדת ברחוב קשה לי להתמודד עם מה אנשים חושבים, איפה הם מסתכלים. אבל כאן, במיטה שלי, כל מה שנשאר לי לעשות זה לצחוק. לצחוק ולהתעלם. המילים היחידות שעוברות לי בראש הן Fuch. Fuck them all those motherfuckers.
זה עוזר, באמת שכן, מביא לידי ביטוי מעט את השחור משחור שנמצא לי בתוך הנשמה. אני מנסה לחיות את החיים שלי, להתמודד עם הדיכאונות שלי ופשוט להעביר את הזמן שלי בעולם הזה ברוגע. אני רק נהיית מתוסכלת כשאנשים מתרגזים מאיך שאני נראית או אומרים משפטים כמו 'איך היא מעזה לחשוב שמישהו מסתכל עליה' או 'איזה כונפה' או 'את יודעת שאת לא יפה, כן?' למה אנשים פשוט לא סותמים?! אני לא קפצתי על מישהו וכפיתי את עצמי עליו, אז למה מדברים אליי כאילו זה מה שאני עושה! לא יודעת, אני כבר מזמן איבדתי את האמון שלי באנשים ומעדיפה להיות לבד. זה נוח ואי אפשר להיפגע. אני גם יודעת שאני לא מפסידה הרבה, כי עד היום חוויתי רק אכזבות" (מהבלוג של Gabriella4,"החיים וצרות אחרות")
זהו, חברים, אני סיימתי, תודה רבה לכם. אני הייתי עינת קדם, הייתם אחלה קהל. ועכשיו תנו הרבה מחיאות כפיים לנטלי דדון המהממת שתבוא אחריי.
עופר D
04/01/2012 | 04:06
גם אותי
המקבץ שהבאת דוחה. אבל יש מספיק אנשים שזה כנראה ההומור שלהם.
Gabriella4
04/01/2012 | 22:06
מאוד נהניתי לקרוא :)
את כל כך צודקת. זה מדהים שאלה, האנשים חסרי הרגשות האלה נחשבים לכוכבי תרבות אצלנו.. נהיה לי עצוב לחשוב על זה והעובדה שהקהל מקבל את זה בצחוק ובאהבה ממש מזעזעת.. אני בעד לצחוק, אני גם תמיד צופה בתוכניות כאלה כי מה לעשות זה מצחיק וכיף לראות אבל תמיד יש לי טעם חמוץ בפה, מן צביטה בכל פעם שאני שומעת את סוג הבדיחות שפירטת פה. אני שמנה, ותמיד מטריד אותי שכשאנשים מהסוג הזה רואים אותי ברחוב הם ממתגים אותי בקבוצה הזאת של "כונפה"(איזו מילה נוראית) ובטוחים שאני איזה יצור פתטי שצמא לאהבה שלא מגיעה לי - כאילו אני סטוקרית שמקווה שמישהו אפילו הגועלי ביותר רק יתייחס אלי ואז בגאווה הם אומרים "בה?! לא הייתי נוגע בה עם מקל". המילים האלה מלוות אותי כל הזמן והן מעליבות ופוצעות את הנשמה.. אני לא מפלצת, ולא כונפה - אני בן אדם
קמפיונית
04/01/2012 | 22:11
את אמיצה
כואב לי ואני מזדהה עם מה שרשמת...
עופרD
04/01/2012 | 22:48
כתבת כ"כ אמיץ ויפה
כן, כולנו רוצים אהבה, והתיוג השלילי הזה לא מכבד את האדם באשר הוא אדם.
אז כן, מגיעה לך אהבה, וזה בסדר. ואני מקווה שיש עכשיו, וישמצאו בעתיד אלה בחייך שידעו להעריך את מה שבך ולאהוב.
אני מניח שהבדחנים הללו בטח חושבים את עצמם לנאורים.
המילים של עינת
06/01/2012 | 18:16
תודה גבריאלה, על הכנות.
זה לא פלא שאת מרגישה כך. מניסיוני, גברים מוכנים לקבל נשים לא יפות, אבל לא מוכנים לקבל נשים עם עודף משקל. עבורם זה קו אדום בל יעבור. בתקופה שבה הנכות שלי התחילה חששתי כל הזמן שזה ירחיק גברים ממני. אבל טעיתי. לגברים לא היה אכפת מהמגבלה שלי. הנכות לא הפריעה להם, אבל עודף המשקל שלי באותה תקופה הפריע להם מאוד. הדברים שכתבת מתייחסים לאופן שבו החברה כולה רואה נשים שמנות, ולא רק גברים, וזה כואב, אבל אני מאמינה שכאשר יהיה לך בן זוג שיאהב אותך ויקבל אותך זה יפחית את עוצמת הכאב. תחכי, זה יגיע.
wranger
04/01/2012 | 06:17
מדגם נהדר של בדיחות גרועות הבאת כאן
כל הכבוד.
אני לא אוהב סטנדאפיסטים כאלה. בכלל, יש מעט מאוד סטנדאפיסטים אינטליגנטים שמצליחים להצחיק מבלי לרדת על אותם אנשים שאמורים להיות בסופו של דבר הקהל שלהם. דווקא אלה שמנית לא עושים עלי רושם של אנשים מצחיקים במיוחד. לא עולה לי כרגע דוגמה של מישהו מוצלח. למשל, אדיר מילר, שהלכתי להופעה שלו לא מזמן - בעיקר דיבר על זוגיות והביא תובנות מדויקות שגרמו לי ולזוגתי להתפוצץ מצחוק ("בוא'נה, זה בדיוק ככה אצלנו!"). מצד שני, באותה הופעה הוא ירד מדי פעם על נער מהקהל, כביכול על כך שהוא מאונן כל הזמן. זה לא הצחיק אותי.
המילים של עינת
05/01/2012 | 02:10
פדיחה. חשבתי שסטדנאפיסטים
נזהרים בירידות שלהם על הקהל כדי לא להיתבע. נדמה לי שנאור ציון ויעקב כהן נתבעו. מאז הם קצת יותר מתונים בירידות שלהם על הקהל, וליתר ביטחון מחליקים כאפה :)
שרוני 18
04/01/2012 | 07:47
אני מרחם עליהם . הם בחרו במקצוע הכי
קשה מצד אחד , הכי מתסכל וגם הכי נחות - "הליצן". פעם זה היה הילצן של הכיתה כדי למשוך תשומת לב , וכשמתבגרים , מרוב שחלולים , אין מה למכור חוץ משטויות.
הכתבה בסופ"ש על אורנה מרמזת על מקצת מהדברים שאני חושב על כל "הילצנים" האלה , תרתי משמע (גם אני בתור ילד הייתי כזה , מזל שהתפקחתי בגיל 18 כשהתגייסתי לצבא, אחרת הייתי פאטתי כמוהם עד היום) -
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2228658
שושנת המעמקים
04/01/2012 | 10:13
אאוץ'
טוב, יש מטרות קלות, ומי שלא הכי מתוחכם הולך ישר אליהן.... בקיצו, נותר לנו רק לרחם עליהם.
veredgy
04/01/2012 | 13:54
צודקת מאוד
ראשית, אני לא מקשיבה/רואה סטנדאפ משום שכבר מזמן הבנתי עד כמה רובם הגדול של הסטנדאפיסטים נחותים והם כלל אינם מצחיקים אותי. העלבות אינן מצחיקות וזה גם לא סטנדאפ ברמה סבירה כלשהי. אני בהחלט מסכימה איתך לגבי ההעלבות, אבל זה לא רק לגבי נשים, גם עדות כפי שציינת, נכויות, מגזרים, וכו'. שנית, קיים עניין המכנה המשותף והרייטינג. למרבה הפליאה הצלחה גדולה בטלוויזיה הנמדדת ברייטינג, אינה מעידה על טיב החומר המשודר אלא להפך, על נחיתות החומר (ראי האח הגדול), שכן ברור שככל שהמכנה המשותף רחב יותר כך האיכות נמוכה יותר, עניין של סטטיסטיקה. קראי לי סנובית אם את רוצה. אני מעדיפה את מונטי פייטון, את המלון של פולטי, את יס מיניסטר, את זהו זה, את סיינפלד, את שייקה אופיר ז"ל על כל הגועל הנפש הנקרא היום סטנדאפ או החברים של נאור, או אני לא יודעת מה. חבל שכל אלה היו בעבר. היום פשוט אין. פשוט אין.
motior
04/01/2012 | 18:00
יש פה מישהו מבת-ים?
רוב הסטנד אפיסטים ששמעתי (בעיקר דרך הטלביזיה) יורדים מתחתלמכנה המשותף הנמוך. אותי זה לא מצחיק.
באופן "חי" הייית בשני מופעי סטנד-אפ - אחד של קטורזה שהיה ממש מוצלח ואחד של אדיר מילר שהיה גרוע.
המילים של עינת
05/01/2012 | 01:44
"אני עייף-עייף-עייף-עייף!":)
קמפיונית
04/01/2012 | 22:07
אני מסכימה ולא מסכימה
תקשיבי, זה עצוב כשזה בא מהם , במיוחד אם הכוונה לבטל נשים שמנות.
גם אני לא קטנה (אהמ נאמר בעדינות) אבל הומור זאת אחלה דרך להתמודד.
ובואי נסתכל למציאות בעניים...
רוב הבחורות ה"מלאות" ,נקרא להן,נחשבות למה ההומור הזה מיצג. ככה זה מרגיש בכל אופן.
gioraz
04/01/2012 | 23:47
תגובתו של הסטנדאפיסט
אתחיל בלהציג את עצמי
אני גיורא זינגר, סטנדאפיסט, הופעתי ב-3 פרקים של הקומדי בר, שמח לראות ששרדתי את הסינון של ה"שובניסטים" שהתבצע פה למרות שעינת ככל הנראה ראתה אותי בתכנית.
רציתי להגיב ארוכות ולהסביר שסטנדאפ הוא זכוכית מגדלת על סטריאוטיפים בחברה (רוסים מאבטחים, רוסיות זונות, שמנות לא משיגות גברים)
אבל אז ראיתי שבפוסט שמתעצבן על הכללה, ישנה הכללה ברורה של כל הסטנדאפיסטים. אנחנו ליצנים וצריך לרחם עלינו, רובן ככולן של התגובות פה הכלילו את כל הסטנדאפיסטים לתוך ז'אנר של הומור רדוד, והגדיר את אמנות הסטנדאפ כמשהו רדוד.
אז וואלה, נחמד נורא להתעצבן על הכללות באמצעות הכללה, אבל אולי כדאי לחשוב טיפה.
יש הרבה סטנדאפיסטים, ואין צנזורה, מותר להגיד הכל, לא כולם יורדים נמוך.
אבל בחייכן, גבירותיי, אולי פשוט נפסיק לקחת את עצמנו כל כך ברצינות? סטריאוטיפים מבוססים על משהו, הם לא הומצאו מכלום (בעבר רבות מהחיילות היו פקידות בצבא, לא כולן, ולא הרוב, אבל מספיק כדי לייצר סטריאוטיפ) הסטנדאפ פשוט מגדיל את הסטריאוטיפים. בת זוגתי האחרונה הייתה נהגת כמו בסטיגמות, וזה היה מצחיק מאוד בעיני. ולא, לא כולן כאלה, אבל סטנדאפ לא בודק ממצאים עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
ואם תחפשו קטעים שלי ביו טיוב תגלו שאני יליד רוסיה שצוחק על העובדה שהוא רוסי, כי ככה זה, במקום לבכות על הסטירואטיפים, אני צוחק להם בפנים!
תצחקו, זה יפה לבריאות, ואל תכלילו, בטח ובטח אם לא הייתם בהופעה.
מזמין אתכם, באהבה, חפשו אותי בפייסבוק, אשמח להשאיר הזמנה אפילו על מנת להציל את שמו הטוב של הסטנדאפ, שהוא ככל הנראה האמנות המושמצת בעולם, וגם אחת הקשות שבהן.
המילים של עינת
05/01/2012 | 01:41
היי גיורא,
תודה על התגובה. אני דווקא הקפדתי להיות מאוד ספציפית ולא הכללתי. ולרדת על נשים שלא יודעות לנהוג, גם אם זאת הכללה (אני אלופה בחניות, ובכל פעם שגבר ממהר לכוון אותי אני מניחה לו לעשות את זה מתוך נימוס), זה מצחיק תמיד.
ואתה צודק, הסטנדאפיסטים לא המציאו את הסטריאוטיפים, הם מעצימים סטריאוטיפים קיימים, אבל הם לא חייבים לעשות את זה, יש להם אפשרות לבחור. הבעיה שלי היא עם הבחירות שלהם. למשל, יש קונצנזוס שלא נוגעים בשואה, ורוב הסטדנאפיסטים מכבדים את זה. יש בודדים שלא עושים את זה. היה אחד שדיבר על אוטו שנוסע על גז מגרמניה, "ומה שהיה טוב לסבא שלי טוב גם לי". לא שמעתי שם צחוקים. לכולם ברור שלא צוחקים על השואה. למה זה לא ברור שלא יורדים על נשים שמנות נכות ולא יפות? אני לא משווה בין השואה לנשים שמנות. אני רק אומרת שזה עניין של החלטה, של תרבות שאפשר להפנים אותה, אבל בנושא של נשים הכל פרוץ.
ושוב תודה על התגובה שלך. אני מעריכה את זה מאוד. אני זוכרת סטנדאפיסט רוסי שצחק על עצמו, אולי זה אתה, ואני זוכרת מישהו שצחק הרבה על רוסים, נדמה לי שזה היה יוסי טרבלוס. בשלב הזה כבר הייתי באטרף ולא הקשבתי. אין לי בעיה עם עדות. אני משתייכת לעדה שפעם היתה הכי מושמצת. אני פרסייה. סבלתי מזה אבל קיבלתי את זה כחלק מהחיים. עם הזמן ירדו מהפרסים והחליטו שבעצם התימנים קמצנים ולא הפרסים. אבל יש הבדל בין קבוצה של פרסים או תימנים או רוסים או אתיופים או גרוזינים לבין קבוצה של נשים שנדחית לא רק מהחברה הישראלית אלא מהחברה כולה. יש הבדל בין לרדת על תימנים קמצנים לבין "מי יכניס אותך למונית בלי פנקס חיסונים ומחסום לפה, יא חתיכת מכוערת". אם אנשים לא היו צוחקים מזה הייתי מבינה שטרבלוס מפגר אבל חריג, אבל אנשים צוחקים, וזה מטריף אותי.
קמפיונית
05/01/2012 | 13:51
מתרשמת..
אני מסכימה עם חלק מהדברים , לי יש סטיגמות על מרוקאים למשל , ובטונות , ולא ממש מפריע לי להשמיע אותם במצבים לא מצבים...ואני מרשה לעצמי.
במיוחד כי אם אגיע עם משפט של ,כל המרוקאים חירשים" בדרך כלל אקבל שאלה של "למ'מה את?" ...
וכששומעים שאני מרוקאית בדרך כלל מחייכים או צוחקים מתוך הזדהות כי תכלס יש משהו.
וכן, היא לא הכלילה,יש סטנדאפיסטים שיורדים נמוך ופוגעים במקום להצחיק, אבל לפעמים כולנו נופלים בזה, לא לכולם יש כוונה מלאה לפגוע, בגלל זה אני לקחתי את זה יותר בקלילות (ההסתלבטות על שמנות)..
אוקצור, טוב לראות תגובה של הצד השני:)
ולשמור את ההמור ,נקי ומצחיק!
אה ובהצלחה בעבודה כולם:P
seymore butts
05/01/2012 | 10:12
לדעתי את טועה בחלק מהטענות
ה"הומור" שהצגת כאן בנוגע לנכויות הוא אכן חציית קו אדום. יש מרחק גדול בין זה לבין לרדת על סטראוטיפ של בלונדיניות או רוסים/ רוסיות.
עם כל הסימפטיה לתגובתו של גיורא, אני נוטה להסכים עם שרוני. הרבה סטנד אפיסטים כנראה לא מספיק שנונים ונאלצים לרדת לרמה הזו. וכל הכבוד על הסבלנות שלך לצפות באדיקות כזו בקומדי בר, אני מוצא את התכנית הזו משמימה. טוב, אני מעדיף דברים אחרים, מהסוג שהיית מגדירה (שלא בצדק) כמציגי נשים כאובייקט מיני.
המילים של עינת
06/01/2012 | 18:26
אין לי ביקורת על סרטי פורנו,
כלפי יוצריהן או כלפי הצופים בהם. בסרטים אלה הנשים פועלות בהתאם לבחירה שלהן, וכשמדברים על נשים שמנות ומכוערות כקבוצה שאין לה כניסה לזרם המרכזי זה נכפה עליהן.
אבל גם סרטי פורנו הם ביטוי לנורמות החברתיות שהצגתי. הנשים בסרטים אלה יפות וחטובות, אחרת כל התעשייה הזאת תקרוס. נשים שמנות או לא יפות במונחים המקובלים משחקות בסרטים המשתייכים לז'אנר של סרטי הפורנו הקינקי, שגם לו יש צופים, אבל פחות מסרטי הפורנו הקונבנציונליים.
ע נ נ ת
05/01/2012 | 14:34
סטנד אפ בהגדרה זה עלוב וירוד
ולא מצחיק בכלל לטעמי.
לא אוהבת את הרעיון ולא את הביצוע. לא משנה מי.
עופר D
04/01/2012 | 04:06
גם אותי
המקבץ שהבאת דוחה. אבל יש מספיק אנשים שזה כנראה ההומור שלהם.
Gabriella4
04/01/2012 | 22:06
מאוד נהניתי לקרוא :)
את כל כך צודקת. זה מדהים שאלה, האנשים חסרי הרגשות האלה נחשבים לכוכבי תרבות אצלנו.. נהיה לי עצוב לחשוב על זה והעובדה שהקהל מקבל את זה בצחוק ובאהבה ממש מזעזעת.. אני בעד לצחוק, אני גם תמיד צופה בתוכניות כאלה כי מה לעשות זה מצחיק וכיף לראות אבל תמיד יש לי טעם חמוץ בפה, מן צביטה בכל פעם שאני שומעת את סוג הבדיחות שפירטת פה. אני שמנה, ותמיד מטריד אותי שכשאנשים מהסוג הזה רואים אותי ברחוב הם ממתגים אותי בקבוצה הזאת של "כונפה"(איזו מילה נוראית) ובטוחים שאני איזה יצור פתטי שצמא לאהבה שלא מגיעה לי - כאילו אני סטוקרית שמקווה שמישהו אפילו הגועלי ביותר רק יתייחס אלי ואז בגאווה הם אומרים "בה?! לא הייתי נוגע בה עם מקל". המילים האלה מלוות אותי כל הזמן והן מעליבות ופוצעות את הנשמה.. אני לא מפלצת, ולא כונפה - אני בן אדם
קמפיונית
04/01/2012 | 22:11
את אמיצה
כואב לי ואני מזדהה עם מה שרשמת...
עופרD
04/01/2012 | 22:48
כתבת כ"כ אמיץ ויפה
כן, כולנו רוצים אהבה, והתיוג השלילי הזה לא מכבד את האדם באשר הוא אדם.
אז כן, מגיעה לך אהבה, וזה בסדר. ואני מקווה שיש עכשיו, וישמצאו בעתיד אלה בחייך שידעו להעריך את מה שבך ולאהוב.
אני מניח שהבדחנים הללו בטח חושבים את עצמם לנאורים.
המילים של עינת
06/01/2012 | 18:16
תודה גבריאלה, על הכנות.
זה לא פלא שאת מרגישה כך. מניסיוני, גברים מוכנים לקבל נשים לא יפות, אבל לא מוכנים לקבל נשים עם עודף משקל. עבורם זה קו אדום בל יעבור. בתקופה שבה הנכות שלי התחילה חששתי כל הזמן שזה ירחיק גברים ממני. אבל טעיתי. לגברים לא היה אכפת מהמגבלה שלי. הנכות לא הפריעה להם, אבל עודף המשקל שלי באותה תקופה הפריע להם מאוד. הדברים שכתבת מתייחסים לאופן שבו החברה כולה רואה נשים שמנות, ולא רק גברים, וזה כואב, אבל אני מאמינה שכאשר יהיה לך בן זוג שיאהב אותך ויקבל אותך זה יפחית את עוצמת הכאב. תחכי, זה יגיע.
wranger
04/01/2012 | 06:17
מדגם נהדר של בדיחות גרועות הבאת כאן
כל הכבוד.
אני לא אוהב סטנדאפיסטים כאלה. בכלל, יש מעט מאוד סטנדאפיסטים אינטליגנטים שמצליחים להצחיק מבלי לרדת על אותם אנשים שאמורים להיות בסופו של דבר הקהל שלהם. דווקא אלה שמנית לא עושים עלי רושם של אנשים מצחיקים במיוחד. לא עולה לי כרגע דוגמה של מישהו מוצלח. למשל, אדיר מילר, שהלכתי להופעה שלו לא מזמן - בעיקר דיבר על זוגיות והביא תובנות מדויקות שגרמו לי ולזוגתי להתפוצץ מצחוק ("בוא'נה, זה בדיוק ככה אצלנו!"). מצד שני, באותה הופעה הוא ירד מדי פעם על נער מהקהל, כביכול על כך שהוא מאונן כל הזמן. זה לא הצחיק אותי.
המילים של עינת
05/01/2012 | 02:10
פדיחה. חשבתי שסטדנאפיסטים
נזהרים בירידות שלהם על הקהל כדי לא להיתבע. נדמה לי שנאור ציון ויעקב כהן נתבעו. מאז הם קצת יותר מתונים בירידות שלהם על הקהל, וליתר ביטחון מחליקים כאפה :)
שרוני 18
04/01/2012 | 07:47
אני מרחם עליהם . הם בחרו במקצוע הכי
קשה מצד אחד , הכי מתסכל וגם הכי נחות - "הליצן". פעם זה היה הילצן של הכיתה כדי למשוך תשומת לב , וכשמתבגרים , מרוב שחלולים , אין מה למכור חוץ משטויות.
הכתבה בסופ"ש על אורנה מרמזת על מקצת מהדברים שאני חושב על כל "הילצנים" האלה , תרתי משמע (גם אני בתור ילד הייתי כזה , מזל שהתפקחתי בגיל 18 כשהתגייסתי לצבא, אחרת הייתי פאטתי כמוהם עד היום) -
http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=2228658
שושנת המעמקים
04/01/2012 | 10:13
אאוץ'
טוב, יש מטרות קלות, ומי שלא הכי מתוחכם הולך ישר אליהן.... בקיצו, נותר לנו רק לרחם עליהם.
veredgy
04/01/2012 | 13:54
צודקת מאוד
ראשית, אני לא מקשיבה/רואה סטנדאפ משום שכבר מזמן הבנתי עד כמה רובם הגדול של הסטנדאפיסטים נחותים והם כלל אינם מצחיקים אותי. העלבות אינן מצחיקות וזה גם לא סטנדאפ ברמה סבירה כלשהי. אני בהחלט מסכימה איתך לגבי ההעלבות, אבל זה לא רק לגבי נשים, גם עדות כפי שציינת, נכויות, מגזרים, וכו'. שנית, קיים עניין המכנה המשותף והרייטינג. למרבה הפליאה הצלחה גדולה בטלוויזיה הנמדדת ברייטינג, אינה מעידה על טיב החומר המשודר אלא להפך, על נחיתות החומר (ראי האח הגדול), שכן ברור שככל שהמכנה המשותף רחב יותר כך האיכות נמוכה יותר, עניין של סטטיסטיקה. קראי לי סנובית אם את רוצה. אני מעדיפה את מונטי פייטון, את המלון של פולטי, את יס מיניסטר, את זהו זה, את סיינפלד, את שייקה אופיר ז"ל על כל הגועל הנפש הנקרא היום סטנדאפ או החברים של נאור, או אני לא יודעת מה. חבל שכל אלה היו בעבר. היום פשוט אין. פשוט אין.
motior
04/01/2012 | 18:00
יש פה מישהו מבת-ים?
רוב הסטנד אפיסטים ששמעתי (בעיקר דרך הטלביזיה) יורדים מתחתלמכנה המשותף הנמוך. אותי זה לא מצחיק.
באופן "חי" הייית בשני מופעי סטנד-אפ - אחד של קטורזה שהיה ממש מוצלח ואחד של אדיר מילר שהיה גרוע.
המילים של עינת
05/01/2012 | 01:44
"אני עייף-עייף-עייף-עייף!":)
קמפיונית
04/01/2012 | 22:07
אני מסכימה ולא מסכימה
תקשיבי, זה עצוב כשזה בא מהם , במיוחד אם הכוונה לבטל נשים שמנות.
גם אני לא קטנה (אהמ נאמר בעדינות) אבל הומור זאת אחלה דרך להתמודד.
ובואי נסתכל למציאות בעניים...
רוב הבחורות ה"מלאות" ,נקרא להן,נחשבות למה ההומור הזה מיצג. ככה זה מרגיש בכל אופן.
gioraz
04/01/2012 | 23:47
תגובתו של הסטנדאפיסט
אתחיל בלהציג את עצמי
אני גיורא זינגר, סטנדאפיסט, הופעתי ב-3 פרקים של הקומדי בר, שמח לראות ששרדתי את הסינון של ה"שובניסטים" שהתבצע פה למרות שעינת ככל הנראה ראתה אותי בתכנית.
רציתי להגיב ארוכות ולהסביר שסטנדאפ הוא זכוכית מגדלת על סטריאוטיפים בחברה (רוסים מאבטחים, רוסיות זונות, שמנות לא משיגות גברים)
אבל אז ראיתי שבפוסט שמתעצבן על הכללה, ישנה הכללה ברורה של כל הסטנדאפיסטים. אנחנו ליצנים וצריך לרחם עלינו, רובן ככולן של התגובות פה הכלילו את כל הסטנדאפיסטים לתוך ז'אנר של הומור רדוד, והגדיר את אמנות הסטנדאפ כמשהו רדוד.
אז וואלה, נחמד נורא להתעצבן על הכללות באמצעות הכללה, אבל אולי כדאי לחשוב טיפה.
יש הרבה סטנדאפיסטים, ואין צנזורה, מותר להגיד הכל, לא כולם יורדים נמוך.
אבל בחייכן, גבירותיי, אולי פשוט נפסיק לקחת את עצמנו כל כך ברצינות? סטריאוטיפים מבוססים על משהו, הם לא הומצאו מכלום (בעבר רבות מהחיילות היו פקידות בצבא, לא כולן, ולא הרוב, אבל מספיק כדי לייצר סטריאוטיפ) הסטנדאפ פשוט מגדיל את הסטריאוטיפים. בת זוגתי האחרונה הייתה נהגת כמו בסטיגמות, וזה היה מצחיק מאוד בעיני. ולא, לא כולן כאלה, אבל סטנדאפ לא בודק ממצאים עם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה.
ואם תחפשו קטעים שלי ביו טיוב תגלו שאני יליד רוסיה שצוחק על העובדה שהוא רוסי, כי ככה זה, במקום לבכות על הסטירואטיפים, אני צוחק להם בפנים!
תצחקו, זה יפה לבריאות, ואל תכלילו, בטח ובטח אם לא הייתם בהופעה.
מזמין אתכם, באהבה, חפשו אותי בפייסבוק, אשמח להשאיר הזמנה אפילו על מנת להציל את שמו הטוב של הסטנדאפ, שהוא ככל הנראה האמנות המושמצת בעולם, וגם אחת הקשות שבהן.
המילים של עינת
05/01/2012 | 01:41
היי גיורא,
תודה על התגובה. אני דווקא הקפדתי להיות מאוד ספציפית ולא הכללתי. ולרדת על נשים שלא יודעות לנהוג, גם אם זאת הכללה (אני אלופה בחניות, ובכל פעם שגבר ממהר לכוון אותי אני מניחה לו לעשות את זה מתוך נימוס), זה מצחיק תמיד.
ואתה צודק, הסטנדאפיסטים לא המציאו את הסטריאוטיפים, הם מעצימים סטריאוטיפים קיימים, אבל הם לא חייבים לעשות את זה, יש להם אפשרות לבחור. הבעיה שלי היא עם הבחירות שלהם. למשל, יש קונצנזוס שלא נוגעים בשואה, ורוב הסטדנאפיסטים מכבדים את זה. יש בודדים שלא עושים את זה. היה אחד שדיבר על אוטו שנוסע על גז מגרמניה, "ומה שהיה טוב לסבא שלי טוב גם לי". לא שמעתי שם צחוקים. לכולם ברור שלא צוחקים על השואה. למה זה לא ברור שלא יורדים על נשים שמנות נכות ולא יפות? אני לא משווה בין השואה לנשים שמנות. אני רק אומרת שזה עניין של החלטה, של תרבות שאפשר להפנים אותה, אבל בנושא של נשים הכל פרוץ.
ושוב תודה על התגובה שלך. אני מעריכה את זה מאוד. אני זוכרת סטנדאפיסט רוסי שצחק על עצמו, אולי זה אתה, ואני זוכרת מישהו שצחק הרבה על רוסים, נדמה לי שזה היה יוסי טרבלוס. בשלב הזה כבר הייתי באטרף ולא הקשבתי. אין לי בעיה עם עדות. אני משתייכת לעדה שפעם היתה הכי מושמצת. אני פרסייה. סבלתי מזה אבל קיבלתי את זה כחלק מהחיים. עם הזמן ירדו מהפרסים והחליטו שבעצם התימנים קמצנים ולא הפרסים. אבל יש הבדל בין קבוצה של פרסים או תימנים או רוסים או אתיופים או גרוזינים לבין קבוצה של נשים שנדחית לא רק מהחברה הישראלית אלא מהחברה כולה. יש הבדל בין לרדת על תימנים קמצנים לבין "מי יכניס אותך למונית בלי פנקס חיסונים ומחסום לפה, יא חתיכת מכוערת". אם אנשים לא היו צוחקים מזה הייתי מבינה שטרבלוס מפגר אבל חריג, אבל אנשים צוחקים, וזה מטריף אותי.
קמפיונית
05/01/2012 | 13:51
מתרשמת..
אני מסכימה עם חלק מהדברים , לי יש סטיגמות על מרוקאים למשל , ובטונות , ולא ממש מפריע לי להשמיע אותם במצבים לא מצבים...ואני מרשה לעצמי.
במיוחד כי אם אגיע עם משפט של ,כל המרוקאים חירשים" בדרך כלל אקבל שאלה של "למ'מה את?" ...
וכששומעים שאני מרוקאית בדרך כלל מחייכים או צוחקים מתוך הזדהות כי תכלס יש משהו.
וכן, היא לא הכלילה,יש סטנדאפיסטים שיורדים נמוך ופוגעים במקום להצחיק, אבל לפעמים כולנו נופלים בזה, לא לכולם יש כוונה מלאה לפגוע, בגלל זה אני לקחתי את זה יותר בקלילות (ההסתלבטות על שמנות)..
אוקצור, טוב לראות תגובה של הצד השני:)
ולשמור את ההמור ,נקי ומצחיק!
אה ובהצלחה בעבודה כולם:P
seymore butts
05/01/2012 | 10:12
לדעתי את טועה בחלק מהטענות
ה"הומור" שהצגת כאן בנוגע לנכויות הוא אכן חציית קו אדום. יש מרחק גדול בין זה לבין לרדת על סטראוטיפ של בלונדיניות או רוסים/ רוסיות.
עם כל הסימפטיה לתגובתו של גיורא, אני נוטה להסכים עם שרוני. הרבה סטנד אפיסטים כנראה לא מספיק שנונים ונאלצים לרדת לרמה הזו. וכל הכבוד על הסבלנות שלך לצפות באדיקות כזו בקומדי בר, אני מוצא את התכנית הזו משמימה. טוב, אני מעדיף דברים אחרים, מהסוג שהיית מגדירה (שלא בצדק) כמציגי נשים כאובייקט מיני.
המילים של עינת
06/01/2012 | 18:26
אין לי ביקורת על סרטי פורנו,
כלפי יוצריהן או כלפי הצופים בהם. בסרטים אלה הנשים פועלות בהתאם לבחירה שלהן, וכשמדברים על נשים שמנות ומכוערות כקבוצה שאין לה כניסה לזרם המרכזי זה נכפה עליהן.
אבל גם סרטי פורנו הם ביטוי לנורמות החברתיות שהצגתי. הנשים בסרטים אלה יפות וחטובות, אחרת כל התעשייה הזאת תקרוס. נשים שמנות או לא יפות במונחים המקובלים משחקות בסרטים המשתייכים לז'אנר של סרטי הפורנו הקינקי, שגם לו יש צופים, אבל פחות מסרטי הפורנו הקונבנציונליים.
ע נ נ ת
05/01/2012 | 14:34
סטנד אפ בהגדרה זה עלוב וירוד
ולא מצחיק בכלל לטעמי.
לא אוהבת את הרעיון ולא את הביצוע. לא משנה מי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.