צחוק מעבודה, צחוק מנכים, צחוק מכונפות

פורסם בתפוז ב-27.7.2011

אקסיומה ראשונה: נכות = סבל; אקסיומה שנייה: נכות = משהו פגום; אקסיומה שלישית: אישה מכוערת = נכות

אקסיומה ראשונה: נכות = סבל

אני לא סובלת את הפועל "סובל" במשפטים מהסוג הזה: סובל מנכות; סובל מנכות נפשית; סובל מעודף משקל.

בהקשר זה הכוונה אינה לכך שרע לו אלא שהוא מצוי במצב מסוים, אך אי אפשר להתעלם מהמשמעות המקורית של "סבל" כשהיא נאמרת בנשימה אחת עם נכות פיזית או נפשית, עודף משקל או מגבלה. יש בקישור האוטומטי הזה חוסר תקינות פוליטית. נכות ועודף משקל הם מצב פיזי, נתון קיים. ילד עם עודף משקל לא סובל ממנו. הוא אולי סובל מההצקות של חבריו - אבל זה כבר משהו אחר.

גם כונפה שהציפייה ממנה כאישה היא להיות יפה וחטובה סובלת ממעמדה בחברה, אך עדיין לא מוגדרת כ"סובלת מכיעור" או "סובלת מיתר כונפיות". בינתיים.

הקישור בין נכות ועודף משקל עם סבל הוא שיוצר בין היתר את הסטיגמות. ההגדרה לא צריכה להיות רגשית, אלא נתון: "בעל נכות" / "עם מוגבלות", בלי להתיימר להגדיר את ההרגשה שסביר להניח, על פי המגדיר, שבעל הנכות או בעל עודף המשקל מרגיש.

אקסיומה שנייה: נכות = משהו פגום

זה מזכיר לי משהו שכתב פעם בני ציפר ונחקק בזיכרוני: "הנשיא שמעון פרס בא לבקר את גיסות המילואים הנכנסים לעזה... 'לאיראן', קרא, 'שני בנים, החיזבאללה והחמאס. היא תגלה שיש לה שני בנים צולעים'" (הארץ, 16.1.09).

אבל לציפר לא הפריעה הקונוטציה השלילית. מה שהפריע לו הוא ש"הדבר אינו יכול ללמד אלא על כך שהנשיא סבור שהחיילים שלפניו מחבבים את סגנון הרהב המזרחי, ושזאת השפה שהם מבינים. היש דבר מגוחך יותר מאשכנזי נכבד המנסה לקנות את לב העם באימוץ של סגנון דיבור מזרחי?"

"ולגופו של עניין", המשיך ציפר, "צריך היה הנשיא לדעת שתולדות האנושות רצופות בצולעים שיכלו ליריביהם והכו אותם שוק על ירך. הפייסטוס הנפח, אל האש היווני, היה צולע. על יעקב אבינו נאמר שצלע על ירכו אחרי שנאבק עם המלאך בלילה במעבר יבוק ויכול לו. רוזה לוקסמבורג הייתה צולעת. היא, שהקריבה את חייה למען הסוציאליזם שפרס נמנה כביכול על מחנהו".

ובכן, ציפר, אנשים צולעים הם בני אדם שראויים לכבוד גם אם הם לא נאבקים עם המלאך בלילה ויכולים לו, וגם אם הם לא מקריבים את חייהם למען הסוציאליזם.

אקסיומה שלישית: אישה מכוערת = נכות

הנה קטע מסטנדאפ של ארז שלם מתוך "צחוק מעבודה", 17.7.11:

"אני אף פעם לא התחלתי עם בחורות פצצות, באמת, תמיד, משהייתי צעיר הייתי מוותר מראש, אני אפילו בחלומות ארוטיים באות לי כונפות... אני נגד לצחוק על כונפות כי בעיניי כונפה זה סוג של נכות, באמת, נכות. צריך להיות חניה לכונפות, צריך שיהיו שירותי כונפות, בלי מראות, נגיד אם כונפה מגיעה לבר צריך להגיד 'חבר'ה, קומו, יש פה כונפה'. תחשבו, היא מגיעה לברמן: 'את רוצה שאני אזמין לך משהו מהברמן?'. (היא): 'לא תודה, אני אזמין לבד... ברמן, ברמן, ברמן... טוב תזמין לי, בסדר'."

הקהל גועה בצחוק.

ארז שלם, צחוק מעבודה, 17.7.2011 רשת TV, 

צר לי עינת, אך בזו הפעם איני מסכימה
 גגג האחת27/07/2011 | 20:34

נכות לרוב מלווה בסבל. אז נכון שתו הנכה שקיבלתי גורם לי בגדול ליותר נוחות ובגדול אני שמחה בו, אך בין זה ובין לחשוב שאני מברכת על מזלי הטוב שאיפשר לי לקבל את תו הנכה המרחק הוא רב.
אם משהו אינו מענג ועובדה זו ברורה לכל, אין סיבה להתעלם ממנה בשפה.
ואם להביא דוגמא מנושא אחר בתחום הנכים הרי שאפשר לדעתי להתבונן באיטר. המשקל שנבחר לו הוא כמו לנכים חמורים ומסכנים ממנו בהרבה (קיטע, גידם, עיוור, חירש ועוד רבים נוספים). ברור שנכותו אינו רבה כלל אך קיימים לא מעט מקומות בהם דברים יהיו קשים לו יותר מלרעו שידו הדומיננטית היא הימנית. בעיני זה דווקא מקסים שהשפה נותנת ביטוי לקושי הזה גם אם אינו רב.
ועוד הערה לגבי קטע הסטנדאפ שהבאת - אותי הוא לא הצחיק כלל. מה לעשות? שכל לא קונים במכולת...
מאחלת לך המשך ערב נפלא!
♥

לא אמרתי שנכות גורמת לאושר
המילים של עינת28/07/2011 | 11:12

באופן אוטומטי. אני יוצאת נגד האקסיומה שנכות, עודף משקל וכו` = סבל. נכות היא מצב פיזי מסוים, נתון. גם עודף משקל. ילד שיש לו עודף משקל לא סובל ממנה. הוא אולי סובל מההצקות של חבריו, אבל זה כבר משהו אחר. הוא אולי מתקשה בעלייה במדרגות אבל הקישור עם סבל הוא שיוצר בין היתר את הסטיגמות. גם בנכות. אנשים רבים, אני למשל, לא מרגישים סבל. לא רק בגלל שיש לי תו נכה ורכב וכיסא ממונע שמקלים עליי, אלא בגלל הגישה שלי. אני מרגישה אדם רגיל, בחיי, נשבעת לך. קשה לי, אבל להגיד שאני סובלת מנכות זה מקומם. השאיפה צריכה להיות שנכים, וגם מי שיש לו עודף משקל צריך להיות מוגדר בנתון. "בעל נכות". זהו. לא על פי ההרגשה שסביר להניח (כך על פי המגדיר) שהוא מרגיש.

גם כונפה, שמצבה זהה לזה

המילים של עינת28/07/2011 | 11:23

נכים, על פי ארז שלם, סובלת. האם נגיד שהיא "סובלת מכיעור"? :) ♥

ארז שלם צודק לגמרי, המדיה הטלוויז

 שרוני 1828/07/2011 | 07:47

ובמיוחד תוכניות בסגנון של גיא פינס , הפכו גם את הנמוכים וגם את השמנים לנכים. אז גם כונפה היא נכה . מה שלא נראה כמו בר רפאלי ונועם טור זה נכה. זה מה שהטלוויזיה היום משדרת וזה מה שמוחדר יום יום לתודעה. מסכנים הצעירים והצעירות.

מסכימה איתך דוד. תודה.
המילים של עינת28/07/2011 | 11:05

המממ
 ע נ נ ת31/07/2011 | 10:04

אני נוטה להסכים עם גגג.
גם אם ביום יום את לא סובלת, את אדם רגיל שנהנה מחיים עשירים - עדיין יש סבל ויש קשיים במצב זה, ואני לא חושבת שצריך להתעלם מהם. זה לא אומר שאת פחות שווה מאדם בריא, אלא שיש לך נסיבות פיזיות אחרות.
וגם בעיני קטע הסטנדאפ היה עלוב.

תודה עננת ♥
המילים של עינת04/08/2011 | 01:52

בעיקרון אני לא אוהב "סטנד-אפ"
 motior04/08/2011 | 22:32

והדוגמא האחרונה שהבאת מסבירה למה.

תודה מוטי ♥
המילים של עינת05/08/2011 | 00:52