 |
| הצילום שפורסם בטור המקורי, מיוני 2012 (צילום: עינת קדם) |
הפוסט מופיע בספרי "להניח את הרגליים על הרגליות". הספר בתהליכי הפקה.
********************************
נגישות, שירות נגיש, יחס נגיש
2 בינואר, 2013, בשעה 10:17
תוסיפי לזה את החוצפה של בתים שיש בהם מעלית אבל הגישה לכניסה היא במדרגות
2 . אילן:
תוסיפי לזה את החוצפה של בתים שיש בהם מעלית אבל הגישה לכניסה היא במדרגות
2 . אילן:
2 בינואר, 2013, בשעה 12:10
לעינת ,תודה ששיתפת אותנו בתחושות ובמיגבלות של הניכות על מנת שנוכל להתחשב ולהתנהג בהתאם.
3 . אורי:
לעינת ,תודה ששיתפת אותנו בתחושות ובמיגבלות של הניכות על מנת שנוכל להתחשב ולהתנהג בהתאם.
3 . אורי:
2 בינואר, 2013, בשעה 13:42
מעניין שאת כותבת שזה כיף שהנכות שמה אותך במרכז והופכת אותך לסלב. אני משתדל להימנע מלהתייחס לנכים באופן ששם אותם במרכז והופך אותם לסלבס, כיוון שאני חושש שיחס כזה מצדי משדר פטרוניות וחוסר שוויוניות, או סתם מפר את פרטיותו של הנכה, שזכאי לספייס משלו כמו כולם.
4 . עינת קדם:
מעניין שאת כותבת שזה כיף שהנכות שמה אותך במרכז והופכת אותך לסלב. אני משתדל להימנע מלהתייחס לנכים באופן ששם אותם במרכז והופך אותם לסלבס, כיוון שאני חושש שיחס כזה מצדי משדר פטרוניות וחוסר שוויוניות, או סתם מפר את פרטיותו של הנכה, שזכאי לספייס משלו כמו כולם.
4 . עינת קדם:
2 בינואר, 2013, בשעה 14:00
אורי, זה גורם לי גם מבוכה ואי נוחות אבל למדתי לקבל את זה באהבה ולראות את הטוב שבזה ולא את הרע, אחרת החיים שלי היו הרבה יותר קשים ממה שהם עכשיו.
וחוץ מזה, זה גם עניין של משוב לסביבה. אם אני מראה מורת רוח לסביבה שזוהי דרכה להביע את האכפתיות שלה כלפיי, זה לא מנומס.
5 . אורי:
אורי, זה גורם לי גם מבוכה ואי נוחות אבל למדתי לקבל את זה באהבה ולראות את הטוב שבזה ולא את הרע, אחרת החיים שלי היו הרבה יותר קשים ממה שהם עכשיו.
וחוץ מזה, זה גם עניין של משוב לסביבה. אם אני מראה מורת רוח לסביבה שזוהי דרכה להביע את האכפתיות שלה כלפיי, זה לא מנומס.
5 . אורי:
2 בינואר, 2013, בשעה 14:07
אני מניח שבסופו של דבר יחס מיוחד כלפי נכה ישפיע עליו לחיוב או לשלילה בהתאם לאישיות שלו: אם הוא טיפוס מוחצן, הוא יהנה מזה, ואם הוא טיפוס מופנם, זה כנראה יפריע לו. כך או כך, את צודקת שזה גם עניין של ללמוד לקבל את זה באהבה, של "להסתכל על חצי הכוס המלאה". זה בכלל דבר מומלץ בחיים, להסתכל על חצי הכוס המלאה, והלוואי והיינו מצליחים לעשות את זה ביתר קלות.
6 . רועי:
אני מניח שבסופו של דבר יחס מיוחד כלפי נכה ישפיע עליו לחיוב או לשלילה בהתאם לאישיות שלו: אם הוא טיפוס מוחצן, הוא יהנה מזה, ואם הוא טיפוס מופנם, זה כנראה יפריע לו. כך או כך, את צודקת שזה גם עניין של ללמוד לקבל את זה באהבה, של "להסתכל על חצי הכוס המלאה". זה בכלל דבר מומלץ בחיים, להסתכל על חצי הכוס המלאה, והלוואי והיינו מצליחים לעשות את זה ביתר קלות.
6 . רועי:
2 בינואר, 2013, בשעה 23:53
תודה על הפוסט הזה. בהחלט הרחיב אופקים אצלי.
כיצד מנגישים באמת אולם קולנוע או מופעים? האם פשוט משאירים מקום בשורה ללא כסאות? מה עושים לגבי דלפקים גבוהים – מבטלים אותם?
לפני שבוע או שבועיים האזנתי לתוכנית של קרן נויבך שדיברה על חוק חדש להנגשה של המרחב הציבורי בישראל. ההצהרה הזו משמעותית בעיני וראויה מאין כמוה.
אך היישום, אח, היישום. זה בטח הולך להיות קשה מאוד…
בינתיים מאחל לך אנשים טובים באמצע הדרך (:
בברכה, רועי
7 . עינת קדם:
תודה על הפוסט הזה. בהחלט הרחיב אופקים אצלי.
כיצד מנגישים באמת אולם קולנוע או מופעים? האם פשוט משאירים מקום בשורה ללא כסאות? מה עושים לגבי דלפקים גבוהים – מבטלים אותם?
לפני שבוע או שבועיים האזנתי לתוכנית של קרן נויבך שדיברה על חוק חדש להנגשה של המרחב הציבורי בישראל. ההצהרה הזו משמעותית בעיני וראויה מאין כמוה.
אך היישום, אח, היישום. זה בטח הולך להיות קשה מאוד…
בינתיים מאחל לך אנשים טובים באמצע הדרך (:
בברכה, רועי
7 . עינת קדם:
3 בינואר, 2013, בשעה 00:39
תודה, רועי.
באולם קולנוע צריך שתהיה כניסה לכיסא גלגלים לשורה חמישית, שישית ויותר. כך בנויים האולמות בסינמה סיטי גלילות. לצפות שם בסרט זאת חוויה בלתי רגילה. יש חשיבה מקיפה לצורכיהם של נכים, היחס אדיב וזה מרגש אותי בכל פעם מחדש.
יש כמה דרכים לשלב את כיסא הגלגלים באולם קולנוע: להקצות מקום ריק שלתוכו משתלבים עם כיסא הגלגלים, או להקצות מקום מיוחד שבו אני יושבת בכיסא הגלגלים לצד האדם שנמצא אתי.
באולם מופעים צריך ליצור כיסאות נשלפים, ולכל הפחות, אם אין אפשרות לעשות זאת, יש ליידע את הנכה שהוא יצטרך לשבת במעבר, כדי שיוכל לבחור האם ישיבה כזו מקובלת עליו או לא.
לגבי דלפקים, צריך לעשות במקביל לדלפקים הרגילים דלפקים המותאמים לבעלי מוגבלויות. למשל, בסינמה סיטי גלילות (הם פשוט נהדרים!) יש קופה מיוחדת לנכים.
יש בלגן גדול עם יישום חוקי הנגישות שנדחים שוב ושוב – קרא את הפוסט של קובי כהן. המצב בלתי נסבל. נכים נאלצים להישאר בבית או לסבול.
8 . איתי אלוני:
תודה, רועי.
באולם קולנוע צריך שתהיה כניסה לכיסא גלגלים לשורה חמישית, שישית ויותר. כך בנויים האולמות בסינמה סיטי גלילות. לצפות שם בסרט זאת חוויה בלתי רגילה. יש חשיבה מקיפה לצורכיהם של נכים, היחס אדיב וזה מרגש אותי בכל פעם מחדש.
יש כמה דרכים לשלב את כיסא הגלגלים באולם קולנוע: להקצות מקום ריק שלתוכו משתלבים עם כיסא הגלגלים, או להקצות מקום מיוחד שבו אני יושבת בכיסא הגלגלים לצד האדם שנמצא אתי.
באולם מופעים צריך ליצור כיסאות נשלפים, ולכל הפחות, אם אין אפשרות לעשות זאת, יש ליידע את הנכה שהוא יצטרך לשבת במעבר, כדי שיוכל לבחור האם ישיבה כזו מקובלת עליו או לא.
לגבי דלפקים, צריך לעשות במקביל לדלפקים הרגילים דלפקים המותאמים לבעלי מוגבלויות. למשל, בסינמה סיטי גלילות (הם פשוט נהדרים!) יש קופה מיוחדת לנכים.
יש בלגן גדול עם יישום חוקי הנגישות שנדחים שוב ושוב – קרא את הפוסט של קובי כהן. המצב בלתי נסבל. נכים נאלצים להישאר בבית או לסבול.
8 . איתי אלוני:
5 בינואר, 2013, בשעה 13:36
תנגישי אותי לכל אותם המקומות שרוצים לעשות ולא יודעים איך אז אנסה לעשות את חייכם קלים יותר וגם אתפרנס מכך
9 . עינת קדם:
תנגישי אותי לכל אותם המקומות שרוצים לעשות ולא יודעים איך אז אנסה לעשות את חייכם קלים יותר וגם אתפרנס מכך
9 . עינת קדם:
5 בינואר, 2013, בשעה 16:38
תודה, איתי,
הבעיה היא לא שלא יודעים איך. הבעיה היא שהגופים שאמורים להנגיש מגישים בכל פעם בקשות לדחייה לצורך התארגנות וגיוס תקציב, והם מקבלים את האישור מהגורמים שאמורים להגן עלינו. וכך זה נדחה במשך שנים. מי שאוכל אותה הם בעלי המוגבלויות.
תודה, איתי,
הבעיה היא לא שלא יודעים איך. הבעיה היא שהגופים שאמורים להנגיש מגישים בכל פעם בקשות לדחייה לצורך התארגנות וגיוס תקציב, והם מקבלים את האישור מהגורמים שאמורים להגן עלינו. וכך זה נדחה במשך שנים. מי שאוכל אותה הם בעלי המוגבלויות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.