התפרסם בהארץ ב-9.3.2016
|
|
המעלית של האוטו שלי עם ה"כנפיים". כשהמעלון באוויר הן מתקפלות, וכשהוא על הקרקע הן נפתחות אלא אם כן המדרכה לא ישרה, ואז הן מתקפלות ואי אפשר להיכנס למעלון. (צילום: עינת קדם) |
אני בפברואר 2016 (צילום: עינת קדם) |
********************************
נגישות, שירות נגיש, יחס נגיש
נגישות, שירות נגיש, יחס נגיש
1 נועה
17:45 11.03.2016
כתבת נורא יפה. תודה
2 הילי
12:49 12.03.2016
ריגשת אותי
אכן כולנו זקוקים לאהבה. כל סוג של אהבה. גם אני אומרת לפעמים "בכיף". כשאני נבוכה ולא יכולה להפגין את רגשותי האמיתיים.
3 איריס
17:30 12.03.2016
מילים שנוגעות .
כתבת מהלב והמילים שלך ניכנסו לי ללב . אור ואהבה .
4 רותי
21:03 12.03.2016
כייף לקרוא שאת מרוצה.את אמיצה.
5 קירטצ'וק
11:44 13.03.2016
אהבתי ! באהבה.
אגב 'אהבתי' זה כמו 'מה יפו דודיך' (משמע הם יפים), 'את אינך יודעת / מה מאד יפיפית' (ולכן את יפה) עתה ידעתי (ולכן אני יודע) , 'עיפתי' (ולכן אני עיף) וכו'. פעלי רגש, ידיעה וכו' אינם לשון עבר אלא לשון שינוי מצב והיות במצב החדש וזהו המשך נפלא של השמוש המקראי. 'אהבתי' זה כמו 'הבנתי' (ולכן אני מבין), 'תפסתי', ואפילו 'הגעתי' (ואני פה). לדובר-'הישראלית' כביכול יש עוד הרבה מה ללמוד. העברית לא יחידה בעניין הזה, אדרבא : בלטינית cognovi משמעו (ידעתי >) 'אני יודע' ןקצר המצע מהשתרע.
Rkp 6
19:50 27.03.2016
את מיטיבה לתאר את הפינות הקטנות
של היום יום, זרקור מאיר חזק על רגעים שאחד אחד וביחד הם המציאות של חיינו
7 רחלי
09:11 07.04.2016
מקסים! נהנתי לקרוא! ?
8 Jeanette
16:50 29.12.2016
I feel so much happi
I feel so much happier now I unserdtand all this. Thanks!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.