פורסם בהארץ ב-23.11.2014
כל יום הוא יושב על גדר האבן הנמוכה בדרך בן גוריון ברמת גן, מחכה להסעה שתיקח אותו למועדון, או סתם יושב בחוץ בערב כדי להתאוורר. זה אנדרי קודש (Andrzej Kudesz), השכן שלי. בן 69, עלה ב-1970 מפולין, למד הנדסת בניין, אומן וסופר, שני ילדים, חמישה נכדים, מתקשה מאוד בהליכה, גר לבד בדירה לידי. אני אוהבת לדבר איתו, איש מעניין. כששאלתי אותו אם קשה לו לשבת ככה הוא אמר שהישיבה מסבה לו כאב ושבכוונתו לפנות לעיריית רמת גן בבקשה שישימו במקום ספסל. הצעתי את עזרתי וניסחנו ביחד מכתב למחלקת גנים ונוף בעירייה.
"… הספסלים הקרובים ביותר לבניין שבו אני גר ממוקמים במרחק של 400 מטר. זהו מרחק גדול מאוד עבורי. המדרכה שאני מבקש למקם בה את הספסל אינה שייכת לשטח המשותף של דיירי הבניין, וכששוחחתי עם דיירי הבניין על רצוני בספסל סמוך לבניין כולם תמכו בכך ואמרו לי שהם ישמחו לראות שבעייתי תיפתר במהרה. כל אדם שעובר ורואה אותי יושב כל יום על האבן אומר לי שזה לא הגיוני שאדם מבוגר כמוני ישב כך, ושעל עיריית רמת גן לטפל בכך בדחיפות. הספסל יעזור לא רק לי, אלא לאנשים מבוגרים נוספים המתגוררים בבניין שלי ובאזורים הסמוכים, וחשוב מאוד שעיריית רמת גן, הידועה ביחס ובשירותים המיוחדים שהיא נותנת לתושבים ותיקים ולנכים תקדם נושא זה בדחיפות לרווחתם של תושביה".
|
| אנדרי בדרך בן גוריון רמת גן, יושב על גדר אבן (צילום: עינת קדם, 12.10.2014) |
 |
| אנדרי יושב על גדר אבן בדרך בן גוריון רמת גן (צילום: עינת קדם, 13.10.2014) |
אני מטיילת עם הכיסא ברחובות רמת גן ומתעדת את החסמים שמונעים מבעלי מוגבלויות להיות חלק מהעיר הזאת, מהמדינה הזאת. הנה חנות טבע עם כניסה נהדרת, אבל כשנכנסים פנימה – שתי מדרגות:
 |
| כניסה לחנות טבע בקריניצי רמת גן. בתוך החנות מייד אחרי הכניסה יש שתי מדרגות (צילום: עינת קדם, אוק' 2014) |
בא לי לשתות מיץ טבעי. המדרגות הגבוהות לא מאפשרות לי לראות את הפירות ולבחור. אני מוותרת וממשיכה הלאה.
 |
| חנות להכנת מיץ פירות בביאליק ברמת גן. נמצאת בגובה, מעל שתי מדרגות גבוהות (צילום: עינת קדם, אוק' 2014) |
וכאן יש מספרה, חנות למכשירים סלולאריים, חנות בגדים – המון חנויות בגדים, אין כניסה.
 | |
חנויות בגדים בביאליק ברמת גן. בכניסה יש מדרגה גבוהה
|
 | |
חנויות בגדים בביאליק ברמת גן, סמוך לחנות הקודמת. בכניסה יש מדרגה גבוהה
|
 |
| חנויות בגדים בביאליק ברמת גן, סמוך לחנות הקודמת. בכניסה יש שתי מדרגות גבוהות (צילום: עינת קדם, אוק' 2014) |
 | |
חנות למכשירי סלולאר, ביאליק רמת גן. בכניסה יש מדרגה גבוהה
|
חנות גלידה עם שלט "זהירות מדרגה". אי אפשר לבחור את הטעמים שרוצים. אני ממשיכה הלאה.
 |
| חנות גלידה בהרוא"ה רמת גן. בכניסה יש מדרגה שיורדת למטה (צילום: עינת קדם, אוק' 2014) |
אין מה לעשות, זאת המציאות והיא לא תשתנה בשנים הקרובות, אבל יש דברים שאפשר לשנות. ברחוב גת רק צד אחד של המדרכה מונמך, צריך לחזור את כל הדרך בחזרה ולעבור לצד השני. ביקשתי מהעירייה שיטפלו בזה. ועל שלושת הברזלים הקטנים שבולטים במדרכה הודעתי לעירייה כבר מזמן. מישהי כבר נפלה כאן ואני לא רוצה שזה יקרה שוב.
ועם אנדרי יהיה בסדר, הם בטח יטפלו בו. הוא חייב את הספסל הזה, ולא רק הוא, אנשים רבים שמתקשים בהליכה זקוקים לספסל. ברמת גן יש הרבה ספסלים כאלה ברחובות ראשיים. אני זוכרת שבשנים שבהן התהלכתי בקושי חיפשתי כל כמה צעדים ספסל שאוכל לשבת עליו, משהו להיאחז בו, לקבל תמיכה. זה כל כך חשוב, כל כך מנחם, מרגיע.
לפני שלושה שבועות דני ממחלקת גנים ונוף התקשר לאנדרי והודיע לו שהם לא ישימו ספסל. לדבריו, הספסלים מושכים חבורות של נערים שמרעישים בלילה ומפריעים לדיירי הבניינים. ומה עם ספסל לאדם אחד כמו שראיתי בתל אביב? ביקשתי מאנדרי שישאל אותו בשיחה הבאה. לא, גם את זה הוא לא יקבל. מוזר, אני רואה כל הזמן ספסלים שהמרחק בינם לבין בניין המגורים קטן יותר מהמרחק בין המדרכה לבניין שלנו, ובמקומות רבים הם ממוקמים במרחק קצר זה מזה.
 |
| הספסלים ברח' קריניצי ממוקמים במרחק קצר זה מזה (הספסל השני מסומן בעיגול אדום) (צילום: עינת קדם, נוב' 2014) |
 |
| הספסלים ברח' קריניצי פינת הרצל ממוקמים במרחק קצר זה מזה וסמוכים לבנייני המגורים (הספסל השני מסומן בעיגול צהוב) (צילום: עינת קדם, נוב' 2014) |
 |
| הספסלים ברח' קריניצי סמוכים לבנייני המגורים (צילום: עינת קדם, נוב' 2014) |
 |
| הספסלים ברח' קריניצי סמוכים לבנייני המגורים (צילום: עינת קדם, נוב' 2014) |
שבוע אחר כך הגיעו לסדר את בליטות הברזל במדרכה וגם את ההנמכה במדרכה ברחוב גת סידרו. זה לא יעזור לאנדרי.
במרץ 2016 שמו לאנדרי ספסל.
אנדרי והציורים שעשה:
במרץ 2016 שמו לאנדרי ספסל.
 |
| אנדרי ואני בספסל (צילום: עינת קדם, 26.03.2016) |
 |
| אנדרי ורוזי המטפלת שלי יושבים על הספסל (צילום: עינת קדם, 26.03.2016) |
 | |
|
 |
| אנדרי בביתו (צילום: עינת קדם, 26.04.2016) |
 | |
|
 |
| (צילום: עינת קדם, 26.04.2016) |
 |
| אנדרי בביתי בדירה השכורה ברמת גן (צילום: עינת קדם, 26.04.2016) |
 |
| (צילום: עינת קדם, 26.04.2016) |
 |
| (צילום: עינת קדם, 26.04.2016) |
********************************
נגישות, שירות נגיש, יחס נגיש
נגישות, שירות נגיש, יחס נגיש
1. עמי שטרנשוס:
24 בנובמבר, 2014, בשעה 10:29
"הספסלים מושכים חבורות של נערים שמרעישים בלילה ומפריעים לדיירי הבניינים." מי כמוני יודע עד כמה שפקידי העירייה צודקים.סבלנו סבל בל יתואר מהצבת ספסל ליד הבניין שלנו שהצבתו נועדה לעשות חסד עם אחת השכנות המבוגרות. נשמע לך מוכר? הסיוט שלנו נמשך חודשים ארוכים והגיע למעשי אלימות וונדליזם מצד אותם נערים ובריונים שהעזנו ברוב חוצפתנו לבקש מהם לעזוב את המקום. חיינו בתוך אינתיפאדה מתמשכת שכללה השלכת חפצים על חלונות הבתים וניקוב צמיגי מכוניות וזאת מלבד הרעש, עשן הנרגילות וניפוץ בקבוקי שתייה חריפה. כל פניותינו לעירייה לא עזרו. רק התערבות עו"ד שעלה לנו כסף רב הביאה להסרת הספסל. בכך זה לא נגמר. כשראו הפורעים שהספסל החביב עליהם הוסר, פתחו במסע נקמה שנרגע בהתערבות המשטרה רק לאחר מספר שבועות. הפורעים האלו בכלל לא היו שייכים לאזור שלנו. הם חיפשו פינה כי המשטרה רודפת אחריהם בגינות הציבוריות וכך מצאו את הספסל. ספסל אמרת? אני קורא לזה סיוט.
ומה עם ספסל לאדם בודד את שואלת? יש לנערים האלה דרכים מאוד יצירתיות להגדיל את הספסל הבודד למשהו רחב יותר. ברגע שהעירייה ברוב טובה נתנה להם בסיס, אין להם שום בעיה להרחיב אותו כך שכולם יוכלו להתמקם עליו. ראיתי זאת במקומות אחרים והפניתי את דיירי הבניינים לאותו עו"ד. עצה שלי? אל תחשבו על זה אפילו. חוסר הנוחות של אנדרי הוא כאין וכאפס לעומת הסיוט שמצפה לכם.
2. הרבי מבכרך:
24 בנובמבר, 2014, בשעה 20:41
לא תקבלו כול תגובה מצד הגורמים המעורבים מלבד משיכת כתפיים ואמירה (בעצם שני אמירות), סתמיות, האחת העינין בטיפול, (כלומר במגרה.), והשניה: מה לעשות (בווזווז מדוברת אווז קענן וויר טיען), ולעבור לסדר היום- כלומר למשהו רציני- רצח למשל או איזה אונס מתוקשר.
3. שירה:
25 בנובמבר, 2014, בשעה 09:18
זיהיתי מיד את הנקודה שבה יושב אנדרי. גרתי שם רק שנתיים, ואני מנחשת שחסרונו של הספסל בצד הזוגי של הרחוב קשורה למצבו של הספסל בצדו השני של הרחוב. ראית את הספסל שדרך קבע מכוסה אשפה שמפזרת עליו אחת השכנות? זו שצועקת ממרפסת דירתה כל הזמן? לא עבר יום שבו לא הצטערתי על העונש הקולקטיבי שמענישה העירייה את כל השכנים בגלל שכנה בעייתית אחת. אני מקווה שהפוסט הזה שלך יניע עניינים בעירייה.
4. עינת קדם:
25 בנובמבר, 2014, בשעה 10:20
היי שירה,
לא ראיתי ספסל אחר קרוב באזור.
את האישה שאת מדברת עליה אני לא רואה כבר הרבה זמן, ממש הרבה זמן. אני חוששת שקרה לה משהו.
עינת
5. שירה:
25 בנובמבר, 2014, בשעה 17:54
היי עינת, יש לי הרגשה לא טובה. אני מקווה שהשכנה רק עברה דירה. סבלנו מהלכלוך שפיזרה, ובה בעת ריחמנו ומעולם לא חשבנו לדווח עליה. הספסל נמצא מול בית מס' 130, מצדו האחר של הכביש. לפני יותר משנה נעקר והוחלף באחר. אולי כבר נעקר סופית? ברחוב הזית גר שכן מפורסם, זאב רווח. אולי תוכלי לגייס אותו לעזרת אנדרי? ראיתי אותו לא פעם יושב על ספסלים בשכונה, כך שהוא בטח מבין שהם נחוצים. סליחה עם זה נשמע לא חברי, אבל כשאני קוראת את הפוסט אני נושמת לרווחה שעזבנו את הדירה ברמת גן…
6. עינת קדם:
25 בנובמבר, 2014, בשעה 19:44
אולי היא עברה, לא חשבתי על זה, חשבתי כל הזמן שקרה לה משהו.
תמיד דיברתי איתה. היא אהבה אותי מאוד ותמיד רצתה לעזור לי לחצות את הכביש
.אני לא חושבת שכדאי להטריד את זאב רווח בעניין. קראתי את תגובתו של מגיב מס' 1. יש התנגשות בין האינטרסים – טובת השכנים וטובתם של אנשים כמו אנדרי. בעיה
7. שירה:
26 בנובמבר, 2014, בשעה 13:45
טוב, אני לפחות שמחה שאלייך היא הייתה אדיבה
8. יובל:
26 בפברואר, 2015, בשעה 00:48
מאמר מאוד מעניין אני מאוד נהנתי לקרוא מחכה לעוד משהוא
לפרטים
9. מיכל:
26 במרץ, 2016, בשעה 23:39
והנה לפעמים יש אוזן קשבת ולאבא שלי כבר אין צורך לשבור את ה"טוחס" על חתיכת אבן נמוכה. כל הכבוד לך על המאמץ וההשקעה. נהדרת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.