יום שלישי, 7 באוקטובר 2014

חומה בצורה

התפרסם בהארץ ב-7.10.2014

(צילום: עינת קדם)


 

החומה הבצורה של שירות הלקוחות בסופרמרקט של רמי לוי סניף בני ברק. גובה הדלפק מגיע מעל לכתפיה של האישה העומדת (צילום: עינת קדם, אוק' 2014)
אוק' 2014: החומה הבצורה של שירות הלקוחות בסופרמרקט של רמי לוי סניף בני ברק. גובה הדלפק מגיע מעל לכתפיה של האישה העומדת (צילום: עינת קדם, אוק' 2014)


ממול מדרכה לא מונמכת. עבור אנשים עם מוגבלות, מדרכות לא מונמכות הן כמו חומה בצורה (צילום: עינת קדם)
 . 
אוק' 2014: רח' קריניצי ברמת גן. אין הנמכה במדרכה. נעשה חיבור מאולתר בין הכביש למדרכה באמצעות חול, אבל בדרך יש בור. זה אומר שצריך להיכנס לכביש. חזרתי את כל הדרך בחזרה ועברתי לצד השני. (צילום: עינת קדם, אוק' 2014)



אוק' 2014: קופ"ח כללית ברח' המיתר ברמת גן. רכבו של הנהג חסם את העלייה למדרכה ואת הכניסה לקופת החולים. נשארתי בחוץ עד שאיתרו אותו. (צילום: עינת קדם, אוק' 2014)  
הרכב הנ"ל (צילום: עינת קדם, אוק' 2014) 

אוק' 2014: היום בקופ"ח כללית ברח' המיתר ברמת גן. הרכב חסם את העלייה המונמכת ולא את הכניסה. הבעיה היא כשבאתי עם הכיסא מהצד של הפתח ולא מולו, השיפוע משך אותי עם הכיסא למטה ונתקלתי ברכב החונה. הצלחתי להיכנס רק כשמישהי החזיקה את כיסא הגלגלים שלי. (צילום: עינת קדם, אוק' 2014)

הרכב הנ"ל (צילום: עינת קדם, אוק' 2014)




אני באוקטובר 2014 (צילום: עינת קדם)

הפוסט מופיע בספרי "להניח את הרגליים על הרגליות". הספר בתהליכי הפקה.

כריכת הספר "להניח את הרגליים על הרגליות" מאת עינת קדם. צילום של חורבה ישנה מאוד, נטושה, העומדת ריקה בשטח עם דשא ירוק ועצים ירוקים רבים מאחור. בחזית המבנה שתי דלתות. בצד ימין דלת מברזל. בחלקה העליון סורגים, מבעד לסורגים נראים חלקים מהעצים כיוון שאין קיר אחורי במבנה. בצד שמאל בחזית אין דלת, רק פתח, ובחלקו העליון של הפתח סורגים מברזל הזהים לסורגים בצד ימין. הסורגים פתוחים הצידה כמו חלון. מבעד לפתח נראים בבירור העצים מאחורי הבית.





1 . דניאל קלטי: 
10 באוקטובר, 2014, בשעה 14:51
כל החונה על המדרכה, לא חשוב מה ומי, הוא מפלצת וראוי לטיפול פיזי הולם אשר ימנע ממנו, אובייקטיבית, לעשות זאת שוב.ולכל יתר הדוגמאות: במיעוטן רשעות, ברובן טמטום… לחלוטין הגיע הזמן, שמי שמנגיש מקומות, ייוועץ במביני-דבר. דברים רבים אנו, האוכלוסיה הבריאה, פשוט איננו רואים ואיננו מודעים…
כל הכבוד על הרשומה ויישר-כח!!


2 . אבישג: 
10 באוקטובר, 2014, בשעה 18:27
ריגשת אותי מאוד!!! למרות כל החומות הבצורות את שומרת על לב פתוח ומתנסחת כל-כך ברהיטות.
שתהיה לך שנה נהדרת ונגישה הרבה יותר מקודמתה ושנשכיל כולנו לפעול למען יותר נגישות כדי שנהיה חברה מקבלת ותומכת יותר ונזכה להרוויח יותר מאנשים נפלאים כמוך.


3 . הרבי מבכרך: 
10 באוקטובר, 2014, בשעה 21:33
מסתבר שרק כמה עשרות נכים וקשישים הרתוקים לכסא גלגלים מתפגרים מול משרד ממשלתי אולי ישנו את אדישות הציבור ויהירותו ההולכים ברגל ללא קושי


4 . דב קולר: 
11 באוקטובר, 2014, בשעה 10:43
עינת יקרה. עדיין חברותייך בבלוג "הארץ" מזלזלים בחשיבות ההפצה של תובנותייך ברשת הפייסבוק.
כתבתי ב"רקומד" – ואינני יודע איפה הוא מופיע.
אם יוסיפו "שר" – אוכל להעלותו ולשתף – בפייס האישי שלי.
התעלמות מהאופציה של "שיתוף", והדרתך רק ל"המלצה" –
זו סוג של אלימות פסיבית כלפייך – להרגשתי.


5 . עינת קדם: 
11 באוקטובר, 2014, בשעה 10:54
שלום דב,
שאלתי, אני מחכה לתשובה.
תודה רבה,
עינת


6 . יפעת: 
11 באוקטובר, 2014, בשעה 21:06
עינת, כל הכבוד על הרשומה, ובאמת צריך לפרסם אותה בעוד רשתות, למען יראו וייראו.
זה מזכיר לי מקרה מהימים שעוד היינו זוג צעיר- בעלי (מרותק לכסא גלגלים) חנה בחניית הנכים של קניון קסטרא בחיפה, במקום רחב המתאים להורדה והעלאת כסא מצד אחד של הרכב. בצד השני היתה חניית נכים אחרת, תפוסה, וגם לה מקום רחב מצידה האחד להורת הכסא.
חזרנו מהסידורים, וראינו רכב חונה באמצע, בין שני רכבי הנכים, בדיוק על שני המשטחים הרחבים הצמודים זה לזה ויוצרים יחד שטח של חניה רגילה קטנה. דלתותיו משני הצדדים צמודות לשני רכבי הנכים.
אז אחרי שקראתי לבטחון וביקשנו שיאתרו אותו, כי בעלי לא יכול להיכנס לרכב, הוא הגיע כולו חיוכים ואמר: "חשבתי שתפסתי חניה מעולה. תראו איך חניתי יפה. מאיפה אני צריך לדעת שזו לא חניה??"
נכון, לא היה סימון מקווקוו, לא היה סימון כחול כל הכביש עצמו, אבל יש קו באמצע שמפריד בין שתי חניות הנכים. זה לא הספיק לו. הוא פשוט גנב קצת מפה וקצת מפה, נצמד ממש לשני הרכבים, וחשב ששיחק אותה.


7 . איילת: 
12 באוקטובר, 2014, בשעה 02:38
תודה שוב על טור חשוב. אני רק יכולה לחלום ולקוות שיש מישהו או מישהי שעובד/ת במשרד ממשלתי שיכול לעשות משהו בנידון והם קוראים את הטור שלך או אולי אפילו אם מי מקורבייך מכיר מישהו שיכול לעזור, הם מעבירים לו/לה את הקישור לטור.
אחרת אני פשוט לא מצליחה להבין איך במדינה שיש בה כל כך הרבה נכים יש כזו אטימות.
שיהיה לך בהצלחה, שנה טובה גם לך ולבני משפחתך, והמשיכי להתריע באוזנינו על דברים שאחרת לא היינו שמים לב אליהם.


8 . איילת: 
12 באוקטובר, 2014, בשעה 02:39
אופס, התכוונתי אם מישהו מקוראייך, לא ממקורבייך…


9 . מישהו שומע אותך: 
12 באוקטובר, 2014, בשעה 09:57
הבלוג הכי חשוב שנוגע לכולנו .
לא רק נכים עם כסא גלגלים .
אימהות צעירות עם עגלת ילדים תינוק + ילד קטן . מתקשות לצאת לסידורים, קניות ,רופא ,
המכשולים בדרך הם מכשולים לכולם.


10 . עינת קדם: 
12 באוקטובר, 2014, בשעה 16:01
שלום דב,
קיבלתי תשובה. תוך שנה אפשר יהיה לשתף גם פוסטים מבלוגים באמצעות לחיצה בלבד על הלחצן של
פייסבוק.
עינת

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.