פורסם בהארץ ב-7.2.2018
הפוסט מופיע בספרי "להניח את הרגליים על הרגליות". הספר בתהליכי הפקה.
נגישות, שירות נגיש, יחס נגיש
15:50 07.02.2018
מילה בסלע
כל אחד יכול לגלות איכפתיות למצוקת הזולת. אנושיות בסיסית.
2 א
17:41 07.02.2018
עינת יקרה. את מקסימה כמו תמיד. הלוואי שנדע להיות רגישים ואיכפתיים
כפי שמגיע לך ולכל אדם
3 ורד
18:07 07.02.2018
תודה
ריגשת.
4 מתכנתת
20:15 07.02.2018
בא לי להיות נותנת שירות רק כדי שאוכל לעזור לך ולאנשים אחרים במצבך
כל הכבוד על הגישה האסרטיבית ואפקטיבית שלך!!!!
5 ריטה גולן
21:28 07.02.2018
נגישות כתבה של ענת קדם
כל פעם מחדש אני מתפעלת מכושר הביטוי המדהים שלך. על היכולת הייחודית שלך לתאר את מצבך - מצבינו עם קורטוב של הומור סרקסטי. לעצם הכתבה. כל כך שמחתי שנגעת כמעט בכל בעיות הנגישות שלנו יושבי כסאות הגלגלים. ואני רוצה להוסיף על דבריך ולהיות אפילו חצופה ולדרוש שבכל מירפאה מיקצועית יהיה מנוף הרמה. אני לא במישקל נוצה, אני לא שק תפוחי אדמה. אני בהזנחה של שנים אצל רופא השיניים, רופא העיניים, גניקולוג, ועוד...
6 קורא קבוע
22:03 07.02.2018
יישר כוח עינת!
7 רונית
22:12 07.02.2018
לתלות את הפוסט בכל מרפאה וקופת חולים!
8 אפרת
19:14 08.02.2018
אשה כלבבי
כל מאמר שלך - חכם, רגיש ומדויק. תודה על הביטוי במילים של מה שאני חושבת ומרגישה. (כולל המאמר על השתיקה בעניינו של מפכ״ל המשטרה)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.