התפרסם בהארץ ב-5.1.2014
מגי, המטפלת מהודו. צולם בינואר 2014 (צילום: עינת קדם) |
מגי ואני, צולם בשבת במאי 2014 באירוע של חברים שלה בכנסייה ביפו, שאליו היא הזמינה אותי ואת אפי (צילום: עינת קדם) |
הפוסט מופיע בספרי "הוועדה דנה בבקשתךְ לתת לה בונבוניירה, והחליטה". הספר בתהליכי הפקה.
****************************
נושאים אישיים, הנכות ועוד
נושאים אישיים, הנכות ועוד
1. את בסדר, לא כולם:
5 בינואר, 2014, בשעה 16:49
למזלה של המטפלת שלך את מעסיקה נוחה, אינך רודה בה ואינך מעבידה אותה בפרך ומקפידה על זכויותיה. זה בוודאי גם משתלם לך. עובדים זרים רבים מנוצלים, כלואים 24 שעות ביממה 7 ימים בשבוע עם קשיש דמנטי לחלוטין לפעמים אפילו נאלצים לחלוק אתו את החדר. אחרים מנוצלים על ידי ילדיו של הקשיש המטופל שדורשים מהם גם לנקות את בתיהם ולעשות עבורם שרותים שכמובן אסור להם על פי החוזה לתת. הם מאוימים בגירוש מהארץ, הם סובלים השפלות, הטרדות מיניות ואפילו אלימות פיזית, אך הם אינם יכולים להרשות לעצמם להתלונן כדי שלא יגורשו לפני שהספיקו להחזיר את הוצאות הבאתם לארץ.
2. א:
5 בינואר, 2014, בשעה 20:43
יש לנו נסיון ארוך של כמעט 20 שנה עם מטפלות. מלבד הבעייה הבסיסית שהן רחוקות מן הבית ובזה אי אפשר לעזור, הן זוכות לכל התנאים וליחס מצוין. קונות כל מזון שהן רוצות, ולא מעט מהן לצערנו גם גונבות מצרכים , כסף , בגדים. זו תופעה ידועה ומוכרת. בית הורי התרוקן בשלב מסוים מבגדים, מצעים, מגבות ועוד.
3. ריש לקיש:
5 בינואר, 2014, בשעה 23:02
טולסטוי. לפחות טולסטוי. איכות של פרס נובל. לצערנו טולסטוי לא קיבל אותו.
או שלא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.