מחזירה את השזיפים למדף

התפרסם בהארץ ב-3.7.2013

אהוד ברק, מתוך הכתבה "שכרו של אהוד ברק כיועץ בנק יוליוס בר: מאות אלפי דולרים בשנה", דה מרקר, סיון איזסקו, 2.7.2013, צילום: פנטגון

אני בקיץ 2013 (צילום: עינת קדם)

הפוסט מופיע בספרי "הוועדה דנה בבקשתךְ לתת לה בונבוניירה, והחליטה". הספר בתהליכי הפקה.

*************************
משרד השיכון, דירת נ"ר
נושאים אישיים, הנכות ועוד

1. motior:
4 ביולי, 2013, בשעה 08:33
עצוב מאוד.
וגם עצוב שברק מכר את דירתו כדי "לרדת אל העם" (היה לו איזה תירוץ כזה או דומה)

2. אפי:
4 ביולי, 2013, בשעה 09:58
האם ההתנצלות של ברק אמיתית וכנה ? לי ברור שלא


3. יניב:
4 ביולי, 2013, בשעה 12:37
עינת, אפשר גם אחרת. ידוע וברור היום שצריכת מזון מהחי אינה בריאה, בוודאי לא בכמויות שרובנו רגילים אליהן. גם טבעונות אינה מילה גסה היום, וגם לא הזויה. אפשר לוותר (או להפחית משמעותית) בעוף, בבשר, בביצים, בחלב ובקוטג' ומעבר ללהיות יותר בריאים גם מרגישים את ההבדל בכיס באופן משמעותי. לגבי מחיר השזיפים השערורייתי, כרגע חזרתי משוק מחנה יהודה בירושלים והמחיר היה 4 שקלים לקילו. בסופר כמעט תמיד המחיר יהיה יותר מפי 2 על פירות וירקות, וגם לקטניות ודגנים יבשים. את מרמת גן, למיטב זכרוני שוק הכרמל ושוק התקוה יחסית מונגשים ובאמצע השבוע בבוקר אין עומס ונעים לערוך קניות שם (בלי הפלורסצנטים החיוורים של הסופר, האוכל גם נראה טוב יותר:)).
לגבי צריכה באופן כללי, העיפי מבט כאן ותראי שאפשר להסתדר בלי הרבה מוצרים או להכין אותם בבית בזול : http://www.bayadaim.org.il/author/citytree/
כל טוב


4. מיכל:
4 ביולי, 2013, בשעה 12:54
ותרי על מוצרי החלב, טחינה ושמן זית, גרגרי חומוס רק יעשו לך טוב…
הכיני בעצמך ריבה משזיפים מיובשים. אכלי רק ירק מבושל בתוספת פחמימה, מקסימום ניתן להוסיף מעט קטניות ותקבלי חלבון מלא. זו בריאות אמיתית.
ובהמשך לכל סיפורך המצער והכואב, אם ניתן באיזשהי צורה לעזור, שלחי כתובת מייל שבה ניתן להתכתב עימך.
חזקי!


5. יאיר:
4 ביולי, 2013, בשעה 12:54
לבי איתך, מתןך ההכרה בסבל חיינו ואפסותנו, אותה חווים גם אנשים בריאים, צעירים, יפים ומשכילים בגלל מדינה נפשעת אשר בגדה באזרחיה והפכה למנגנון טכני בלבד. לצערי, אין נחמה בפי.


6. Gil Gal:
4 ביולי, 2013, בשעה 13:10
את מתארת מציאות כואבת ללא נשא.
שאלה עקרונית – האם המדינה צריכה לתמוך במי שגורלו לא שפר עליו? מבחינתי ברור שכן, אבל בכמה? הרי ההוצאות של נכה עולות על ההוצאות של מי שאינו מוגבל בתנועתו. ועל מי זה חל? על נכים (מאיזו דרגת נכות?) אולי גם חולי נפש, זקנים חסרי ישע, בעלי דיסלקציות חמורות שאינם מסוגלים לעבוד.יש עוד. הרי בדיוק כמו סל הבריאות יש תקציב מוגבל וצריך לחלק אותו בצורה הוגנת. אם נכניס מגזר נוסף לסל התמיכה, או נעלה את גובה התמיכה לאוכלוסיה נזקקת מסויימת, המנה לכל נצרך אחר בהכרח תקטן. לא פשוט.
ואולי כל ההסתכלות אינה נכונה: המדינה נותנת מה שהיא מסוגלת ברובד הראשון (טוב, יש ויכוח על זה, אבל לצורך הדיון…), אולי האחריות לרובד השני צריכה לחזור לקהילה.
בקיבוץ זה מאד ברור ש"הכול היה בחינם" כי "הקיבוץ" בעצם שילם (כלומר החברים האחרים). בחברה החרדית יש את הגמ"ח- מוסד שמיועד להעביר לנצרכים את מה שאחרים תורמים ונותנים, והם באמת נותנים כי זה חלק מהתרבות. יש כאן פגיעה בכבוד כי אתה צריך לבוא ולבקש תרומה, אתה פתאום חייב למישהו שיש לו פרצוף, אבל אולי ניתן לעשות זאת בדרך מכובדת יותר.
במציאות הניכור האורבני נעלמה הקהילה ונראה שכל פרט חי לעצמו לכן זה קשה במיוחד. אולי חלק מהפיתרון הוא למצא קהילה כזו שתומכת בחבריה. אם אתה אדם דתי קהילה כזו מתקבצת סביב בית הכנסת.


7. איתי:
4 ביולי, 2013, בשעה 13:12
אין טעם לבקש מאף אחד שיתנצל.
התנצלות היא הסתכלות על העבר.
נודה לאנשים שבממשלה ובכנסת, אם ישפרו וייעלו את המשק.
במדיוק כמו שהם עושים עכשיו.
כל אותם מונופולים בעייתיים שיש לטפל בהם והתחילו לטפל בהם, זה מה שצריך.
תחרות מורידה מחירים, מגדילה יעילות, וגורמת לאנשים לא לפחד להוציא כסף.
הורדת מכסים גורמת לאנשים לצרוך יותר, באותו כסף שיש להם.
(ובסופו של דבר המדינה מקבלת מזה את המס בכל מקרה, רק במיסים אחרים – מע"מ וכאלה)
צריך להסתכל לעתיד.
אני מקווה שמי שנמצא עכשיו בכנסת ובממשלה, יעשה כמה שיותר בכיוון הזה.
אנחנו מדינה קטנה, עם הוצאות בטחון גבוהות מאד,
אין לנו ברירה אלא להיות סופר יעילים.


8. פרחח:
4 ביולי, 2013, בשעה 13:41
ברור שמי שגדל על לחם טרי וחם כול בוקר ולחם מאתמול ישר לפח, ולמי אכפת שהמזגן עובד כשדלת המרפסת פתוחה ונעלים כול חודשיים קונים, קשה לו לאכול פרוסה כשהקוטג' לא נוטף מצידי הפרוסה.

9. דוד:
4 ביולי, 2013, בשעה 14:19
יכול להמליץ על אפליקצית PRICEZ שמנסה להשוות מחירים לפני שנכנסים לסופר על בסיס מה שמשתמשים מעלים אולי זה יעזור לבחור איפה לקנות מה.


10. דוני:
4 ביולי, 2013, בשעה 14:31
למה שלא תקני בשוק? אפילו בשוק הכרמל (שלא לדבר על שוק התקווה) יותר זול מאשר בסופרים הגנבים. יש תמיד מבצעים על מיני אוכל ואפשר לחסוך (וגם טרי יותר ולא עומדים בתור, אבל אין מזגן).

11. שביט:
4 ביולי, 2013, בשעה 15:03
אולי כדי לחסוך עוד קצת ( אינני יודע אם יש לך מכונית) תתחילי לערוך קניות בחנויות שבאמת מוכרות יותר בזול ולא ברשת הגזילה שנקראת מגה שנחשבת ליקרה מכולן? הרי פרט למוצרים בהם הם "זורקים" כמה פירורים לעם הפראיירים ( מרביתם הוזלות יצרנים ומשווקים ולא מטוב ליבה של רשת שהיא מפסידנית כרונית , אגב) , יוצאים במודעות ענק ואחר כך דופקים את כולם ביתר המוצרים????


12. עדה רבון:
4 ביולי, 2013, בשעה 15:58
כתבת מאוד יפה ונוגע ללב.


13. יוחנן:
4 ביולי, 2013, בשעה 16:54
לכל המגיבים בעלי הרצון הטוב והכוונה הטובה, שלא מבינם בעיות נידות ונגישות . השוק הקרוב הוא מעבר לסמבטיון עבורי ועבור שכמותי.

14. המגיבה המגובה:
4 ביולי, 2013, בשעה 16:58
לגיל: מומלץ להכנס ללינק שעינת שמה לטור של גרמייז, שמפרט בברור את הקצבה שנכה בנכות של 100% מקבל ואת ההוצאות שיש לנכה מתוקף נכותו. אז תראה שאפילו מי שנכה בצורה הקשה ביותר ואינו יכול לעבוד מקבל קצבה שאינה יכולה להחזיק אותו שבע (!) בלי תמיכה של בני משפחה. לא מדובר פה על מותרות, על רמת חיים גבוהה, על פינוקים. מדובר, כמו שענת מציינת, באוכל, וביכולת לשלם לאדם שאמור להקים אותך מהמיטה, לקלח אותך ולהאכיל אותך. אני לא יכולה לחשוב על הרבה סעיפים חשובים יותר – בתקציב הרווחה ובתקציב המדינה בכלל- מאשר לדאוג לחייו של מי שאינו יכול לדאוג לעצמו. אני רוצה לדעת שאני חיה במדינה שבה לא נותנים לאדם לגווע ברעב בגלל שאינו יכול לעמוד על הרגליים, באופן מילולי. המדינה נוצרה כדי שהאדם לא יצטרך להשען על "טובות" ו"נדבות", ועל "מזל שיש לך משפחה", אלא כדי שתשלום המסים יוכל לדאוג למי שלא יכול לדאוג לעצמו, באשר הוא אדם. במדינה מודרנית זה אינו תפקידה של המשפחה ולא של הקהילה, אלא בראש ובראשונה של המדינה.
ולשאר המגיבים- העצות שלכם באות בוודאי ממניעים טובים, אבל אתם מפספסים בעיני את הבעיה שעינת מנסה להציף פה- בעוד שאדם בריא יכול לבחור היכן לחסוך, יכול לכתת רגליו לשוק כדי למצוא מזון קצת יותר זול,יכול לוותר על רכב ולסוע בתחבורה ציבורית, יכול לגור בקומה רביעית בלי מעלית, יכול לעבוד שעות נוספות כדי להעלות מעט את רמת חייו- אלו דברים בלתי אפשריים עבור אדם נכה, ולכן ראוי למחות עבור קצבה ראויה, כדי שהנכה והחולה יוכל להוריד דאגות כלכליות מחייו שנדונו לחיי דאגות בריאותיות.
ועוד לא דיברנו על מחדל הדיור הציבורי.

15. מישהי:
4 ביולי, 2013, בשעה 22:08
אני יכולה להזדהות עם המצוקה.
אני חיה לבד ולא צריכה לדאוג לילדים למזלי – כי זה היה קורע אותי לגמרי. אבל גם עבורי החיים קשים. אני בודקת ומשווה מחירים כמוך. וכן, לא קונה כל מזון שאני רוצה כי יקר. וכן זה לא הגיוני ולא צודק שמוצרי מזון בסיסיים כל כך יקרים. גם אני בפעם אחרונה שהייתי בסופר ניסיתי לחשוב מה הכי זול למרוח על לחם, וגם אני חשבתי שזה לא הגיוני לשלם כל כך הרבה על קופסת קוטג' או גבינה 9% שהן קטנטנות ומספיקות בקושי ליומיים.
אנחנו צריכים להמשיך ולהילחם על הורדת יוקר המחייה. האוכל הרבה יותר מדי יקר, הדירות – קנייה או שכירות וכ"ו וכ"ו. לא לוותר עד שהמצב ישתנה.